הגנה קטודית יעילה נגד קורוזיה, אך בוודאי שלא תגן על המטעים של אשדות יעקב איחוד נגד שריפה. שש שנים חלפו מאז פרצה שריפה, ביולי 2007, במטעי הבננות של האגודה השיתופית "אשדות בעמק", וכילתה שטחים חקלאיים הממוקמים מערבית לכביש 90.

עוד שריפות בקיבוצים:
קיבוץ דפנה: מי אחראי לשריפה במטעי האבוקדו?
הרדוף: מה גרם לשריפת החציר של הקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

חום כבד שרר אז באזור, והטמפרטורה נעה בין 37-35 מעלות בצל. האש התפשטה אל חלקו המזרחי של הכביש וכילתה עשרות דונמים. צפונית-מזרחית לגדת הירדן ומזרחית למנחמיה, מתארת השופטת כאמלה ג'דעון מבית משפט השלום בחיפה, קיים שדה הגנה קטודי של "מקורות - חברת המים הלאומית".

בשדה זה קבורות גרוטאות ברזל באדמה, שאליהן מוזרם זרם ישיר והן יוצרות הארקה שמונעת החלדה של הצנרת. גרוטאות אלה מחלידות לאחר שנים, והשדה מפסיק לתפקד.

בתוך השדה מוצב עמוד הגנה קטודית, עם כבלים, שבעזרתו בודקים אנשי מקורות, מדי פעם, את תפקודו של השדה. "הגנה קטודית", אגב, היא שיטה להגנה על מבני מתכת מפני חמצון וקורוזיה בפני השטח של המתכת, באמצעות תהליך אלקטרו-כימי.

כמחצית השעה לפני שפרצה השריפה עזבו את השטח עובדי מקורות, לאחר שביצעו עבודות של הגנה קטודית בסמוך לאותו עמוד. במסגרת העבודות בוצעה חפירה באמצעות טרקטור-מחפרון, תחילה כדי לנקות את האדמה מהעשבייה הקיימת, ובהמשך, כדי לחשוף את גופי המתכת (גרוטאות הברזל) הטמונים באדמה, ולשוב ולכסותם לאחר השלמת העבודה.



באמצעות עו"ד עדי מיכלין טוענת האגודה אשדות-בעמק כי רשלנותם של עובדי מקורות גרמה לשריפה, ואף מציגה חוות דעת של מומחה לחקירת שריפות, לפיה "השריפה נגרמה כתוצאה מכשל בחומר מעשן או מסיבה הקשורה בעבודות שבוצעו על ידי הנתבעת".

הנתבעת, מקורות, באמצעות עו"ד קרן מרץ, הכחישה את הטענות נגדה. 16 עדים, שכללו בין היתר חוקרים ומומחים, הגיעו לבית המשפט כדי לשכנע את השופטת, כל צד בעמדותיו. מעדויות המומחים מוצאת השופטת:
"הגורם לשריפה הוא קיומו של חומר מעשן, בין אם זה גץ שנפלט מהמחפרון, ובין אם זה ניצוץ שנוצר עקב עבודות החפירה שביצעו אנשי הנתבעת".

משהוכח, מוסיפה השופטת, כי המחפרון שעבד מטעמה של מקורות "לא היה מצויד בלוכד גצים, ומשהוכח שהגורם לשריפה הוא קיומו של חומר מעשן - אזי המסקנה המתבקשת היא שהנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות מספיקים בביצוע העבודות על-ידה". לפיכך קובעת השופטת: "האחריות לאירוע השריפה רובצת לפתחה של הנתבעת".

עתה פונה השופטת לחשב את הנזק למטעים: מטע "צל-תמר" בשטח של 15 דונם, מטע "נהריים" בשטח של 28 דונם, וחלק מפרדס בשטח של ארבעה דונם. היא לומדת כי היבול במטעי הבננות יורד כל שנה בשיעור ממוצע של 5%, ועורכת חישוב מורכב, המבוסס על חוות דעת השמאים שהובאו לפניה ולוקח בחשבון שורה של משתנים, ביניהם: תוחלת חיים של תשע שנים בממוצע למטע בננות, ההוצאות שנחסכו לאגודה (הוצאות הגידול, השיווק והאריזה) ורכיבים נוספים, וקובעת כי נזקיה של אשדות-בעמק מסתכמים ב-528,390 ש"ח.

השופטת מחייבת את מקורות לשלם סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד השריפה, הוצאות משפט בסך 51,412 ש"ח, אגרת משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך 100 אלף ש"ח.