שאלה לוהטת הונחה לפני השופטת עירית הוד, מבית משפט השלום בנצרת: מה היתה הסיבה להתלקחות חבילות חציר שהעמיס מפעיל טרקטור של הקיבוץ על משאית של אדם, התובע את קיבוץ הרדוף ואת חברת הביטוח שלו ("ביטוח חקלאי"), בסך 191,718 ש"ח.

עוד על שריפות וקיבוצים:
קיבוץ דפנה: מי אחראי לשריפה במטעי האבוקדו?
בארי: החמורים ימנעו שריפות בקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השריפה התפשטה במהלך נסיעה קצרה ממקום ההעמסה ועד לעצירת המשאית, וגרמה לשריפת המשאית כולה. בהיעדר ידיעה ברורה על הנסיבות שהביאו לפריצת השריפה, נעשתה מלאכתם של פרקליטי הצדדים קשה - לא רק של פרקליט התובע שעליו הנטל להוכיח את התביעה, אלא גם של פרקליט הקיבוץ, שצריך להתמודד עם דוח חוקרי השריפה של "מכבי האש", ממנו עולה, לכאורה, כי השריפה אירעה עקב התלקחות איטית בעת ההעמסה.

הצדדים - מצוידים במומחים משלהם, לצד המומחה שמונה מטעם בית המשפט - מציבים אתגר לפני השופטת. כל אחד מהם מנסה לשכנע אותה כי הסיבה שהוא מציג לקרות אירוע השריפה היא הנכונה, ובהתאם גם התוצאה בשאלה אם יידרש הקיבוץ לפצות את התובע (בעל המשאית) בסכום התביעה, או שמא יידרש התובע לשלם לקיבוץ 15,600 ש"ח פיצוי בעד שריפה של 12 טון חציר אורגני.

התובע טוען לשורה של חלופות שגרמו לאש. האחת - הדליקה נגרמה בעקבות הליך בקטריאלי שגרם להתחמצנות חבילות החציר, לחום ולאש. השנייה - פליטת גץ ממפלט הטרקטור של הקיבוץ, שהעמיס את החבילות, או כתוצאה מחיכוך בין מזלג הטרקטור והמשאית בעת ההעמסה. השלישית - גץ שהגיע ממדורות שנותרו בשדה מחגיגת חתונה שהיתה שם בלילה, או אולי מסיגריה שנזרקה לאחת החבילות.

לפי גרסת הקיבוץ התלקחה האש מדוד המפלט של המשאית, שחימם את השחת היבשה שהיתה בסמוך לו והדליק אותה על ידי גץ או על ידי חימום-יתר כתוצאה ממגע של חבילת השחת באזור המפלט. בעל משאית המוביל חציר יבש - טוען פרקליט הקיבוץ - חייב ליצור חיץ מהמפלט בכדי למנוע נזק שכזה.

השופטת לא משתכנעת מהסברי התובע. אם היתה בעירה עמומה באחת החבילות, היא אומרת, הרי הרוח שנשבה במקום היתה גורמת להתפתחות השריפה עוד טרם ההעמסה של הבלות על גבי המשאית. היא גם דוחה את האפשרות שהדליקה פרצה בעקבות גץ ממפלט הטרקטור או מהמזלג שלו, בעת ההעמסה, כפי שגם נטען בדוח החקירה של מכבי-האש.

באשר לטענה כי הדליקה נגרמה עקב "גורם מעשן", מוצאת השופטת כי לא רק שאלה שהעמיסו את החציר אינם מעשנים, אלא בחתונה שהיתה בלילה הקודם הוגש "תפריט צמחוני", ללא צלייה על האש, כך שנמוכה הסבירות שנותרו מדורות או גחלים עשנים בשטח, מהם יכול היה להתעופף גץ אל המשאית. היא קובעת שזו טענה ספקולטיבית ודוחה אותה.

הסבירות הגבוהה ביותר להתפתחותה של השריפה בחבילות השחת, מוצאת השופטת, היא כי כי חום, גץ או אוויר חם יצא מהמפלט העילי של המשאית אל עבר חבילות השחת וגרם לדליקה. כך גם הסיק המומחה מטעם בית המשפט, שציין כי לא היתה במשאית מערכת קירור לצינור המפלט. השופטת מקבלת את המסקנה הזו, התומכת בעדות שהדליקה החלה ב"בלות הקדמיות" שהיו מונחות אחת על השנייה עד לגובה המפלט במשאית.

מכאן עולה מחלוקת נוספת: האם התרשל מפעיל הטרקטור שהעמיס את "הבלות המרובעות" על המשאית, בכך שהעמיס אותן ליד גובה המפלט או מעבר לו? האם מרכז הגד"ש שנכח במקום היה אחראי לכך, או שמא היה זה תפקידו של בעל המשאית לתת הוראות כיצד להעמיס את החבילות?

הקיבוץ הזמין מהתובע שירותי הובלות של חבילות חציר, מסבירה השופטת. לו סבר התובע שמשאיתו אינה מתאימה לביצוע העבודה, היה עליו לסרב לקחת אותה. אין מקום שהקיבוץ, מזמין השירות, יסביר לתובע,
שהוא בעל המשאית ובעל הידע, כיצד עליו להעמיס את החבילות על גבי המשאית שלו.

השופטת מקבלת כאמינות ומהימנות את עדויות אנשי הקיבוץ ומפעיל הטרקטור, ודוחה את הניסיון להטיל עליהם את האחריות להזהיר את התובע מפני העמסת הבלות על גבי משאיתו באופן בו הועמסו, בהתאם להוראותיו.

על בעל המשאית היתה האחריות לנקוט אמצעים לשם מניעת הסכנה, "והיה עליו להתריע מפני הסכנות הכרוכות בהעמסה באופן בו הועמסו הבלות ולמנוע העמסה מסוכנת כאמור. משכך, הרי שמחדליו, מעשיו ורשלנותו של התובע הם שגרמו לשריפה", מוסיפה השופטת, ודוחה את תביעתו של בעל המשאית נגד הקיבוץ.

ומה באשר לתביעת הקיבוץ שהחציר האורגני שלו נשרף? מרכז ענף הגד"ש מעיד כי היה זה חציר אורגני מטיב מעולה, שעלויות הגידול שלו גבוהות, אשר מסופק לרפת האורגנית של הקיבוץ. אין חציר אורגני בשוק החופשי, העיד מרכז הענף, ורק בהרדוף ניתן להשיג מוצר זה. השופטת מעריכה את נזקי הקיבוץ בכדי 12 אלף ש"ח ומחייבת את התובע, בעל המשאית, לשלם לקיבוץ סכום זה, ועוד 2