"כאשר מתרחש אסון גדול, כהתמוטטות חברה, ישנם שרוצים למצוא שעיר לעזאזל, שניתן להטיל עליו את האחריות ואולי להשיג ממנו פיצוי בעד חלק מההפסדים שנגרמו", אומר בית המשפט המחוזי בחיפה, "אך מחובתו של בית המשפט להגדיר את הבעיות שעמדו באותה תקופה בפני נושאי המשרה בחברה ורואי החשבון שלה, ומהו המידע שעמד לרשותם באותו הזמן".

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
בית אורן: הבן תבע מהקיבוץ מעמד "חבר ותיק"
איילת השחר: מתי זכאי חבר קיבוץ לפטור ממס
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

התובעים, אומרת השופטת ברכה בר-זיו, שנפגעו ממעשי המנכ"ל ואחד מרואי החשבון, "מנסים לקבל פיצוי מצדדים תמימים (ששימשו דירקטורים בחברה), שבמשך עשרות שנים פעלו לטובת החברה, ובהגיעם לגבורות מנסים התובעים לייחס להם עוולות והפרות של הדין, על מנת להגיע ל'כיס העמוק', חברות הביטוח, שרק להן המשאבים הדרושים לכיסוי הנזקים".

דירקטורים קיבוציים
12 מיליון ש"ח תבעו לפני כעשר שנים 103 הורים של חוסים בכפר-תקווה (ובהם גם חברי קיבוצים) מהדירקטורים ורואי החשבון המבקרים של חברת "כפר־תקווה בע"מ" ומחברת הביטוח שביטחה אותם בפוליסת "אחריות דירקטורים". החברה, שנוסדה כ"חברה לתועלת הציבור" (שאין בה חלוקת רווחים), שנועדה לשמש מסגרת ובית לחוסים עם לקות שכלית הזקוקים לעזרה ולפיקוח, הגיעה באותה תקופה לקריסה כלכלית.

התובעים, באמצעות משרד עורכי הדין "אבני הרצוג שועלי", הפנו את חציהם אל מנכ"ל החברה, שגרם לטענתם לחברה הפסדים ונזקים; אל הדירקטורים של החברה, שלדבריהם לא פיקחו על פעולותיו ולא מנעו אותן; וגם אל רואי החשבון, שלטענתם לא יישמו את כללי החשבונאות המקובלים בביקורת ובעריכת דוחות כספיים. התובעים מייחסים לנושאי המשרה ולרואי החשבון מעשים ברשלנות. סך נזקי התובעים, לטענתם, עלו על 24 מיליון ש"ח.

האם מדובר בעוד תביעה "רגילה" בתחום "אחריות דירקטורים", המבקשת לייחס לדירקטורים, לנוכח רשלנותם בקיום חובתם, את האחריות לקריסת החברה? לא בהכרח. לא מבחינת התוצאה, וגם לא מבחינת הנסיבות.

נפתח ב"נקודה הקיבוצית": לצד העובדה כי בקרב החוסים ישנם גם בני קיבוצים, אחת מבעלות המניות בכפר-תקווה היא "ברית התנועה הקיבוצית", שהחזיקה באותה תקופה אלף מניות יסוד בחברה (כיום אין היא מחזיקה עוד במניות אלה, ובזכויות הקשורות אליהן). מניות נוספות מוחזקות בידי אחרים. לבעלי המניות הזכות להציע את מועמדיהם לתפקיד דירקטורים בחברה.

שניים מנציגי הקיבוצים כיהנו בדירקטוריון החברה, האחד מקיבוץ כפר-המכבי והשני מאלונים. השניים, שהלכו לעולמם בשנים האחרונות, יוצגו בידי עו"ד אסף שימשי ("בלטר, גוט, אלוני ושות'").

חובת האמונים
בהסכמת ברית התנועה הקיבוצית, הוגשה לבית המשפט בקשה להקפאת הליכים. נטען שהכפר "נמצא בחובות עצומים לבנקים ולנושים, לא משולם שכר לעובדים ולספקים וקיים חשש כי ייסגר הכפר והחוסים יושלכו לרחוב". בית המשפט מינה לחברה מנהל מפעיל. לטענת התובעים, גרם המנכ"ל לקריסת החברה. לדירקטורים האחרים הם מבקשים כאמור לייחס רשלנות בכך שלא קיימו פיקוח על פעולות המנכ"ל, והיו "חותמת גומי" למעשיו.

ניהולה הכושל של החברה, טענו התובעים, אפשר העברה של 26 מיליון ש"ח אל החברה־בת "טבעון פלסטיק", שירדו לטימיון. היתה זו חברה שנוסדה לספק תעסוקה לחוסים (בעבודת כפיים פשוטה, במיון ואריזה של מוצרים). בהמשך הושקעו בה כספים ברכישת מכונות הזרקה, תבניות וציוד נוסף. במקום להשקיע את "הרווחים" של כפר-תקווה (שבמהותם היו דמי כניסה ואחזקה ששילמו ההורים), בטיפול בחוסים, נעשה בהם שימוש אחר.

כך, לטענת התובעים, גרם המנכ"ל לכך שהחברה־הבת הפכה "למפעל תעשייתי מפסיד, שלא תאם את יכולות החוסים ואשר שאב מיליוני ש"ח מהחברה".

"מי שהביא את החברה למצבה היה המנכ"ל", קובעת השופטת, "שפעל תוך מרמה והפרת חובת האמונים שלו לחברה ולחברה-הבת". משמעות חובת האמונים היא כי "על הכוח המניע את פעולת הדירקטור להיות מכוון לטובת החברה ולתועלתה ולא לקידום אינטרס אישי שלו", מסבירה השופטת. פעולות המנכ"ל, לדבריה, היו בניגוד לטובת החברה, בעיקר בכל הקשור להעברת הכספים המסיבית מהחברה לחברה־הבת.

לדעת השופטת, ככל שהעברת הכספים, בתחילת הדרך, נועדה לקיים מפעל יצרני בו יעבדו החוסים, הגם שהתוצאה היתה "מפעל מפסיד" - ניתן לומר שמדובר ב"שיקול דעת מוטעה, שאין בו רשלנות". משהתברר שהמשך קיום המפעל לא הצדיק את פעילותו - לא היה מקום להמשיך להזרים כספים לחברה-הבת, שלמנהלה בשנים האחרונות מונה בנו של המנכ"ל.

פעולה זאת, כאשר המנכ"ל מודע למצב הכלכלי החמור של החברה-הבת ולחוסר התכלית שבהשקעת הכספים - היוותה הפרת חובת אמונים וגרמה לפגיעה המהותית בכפ