מה דינה של הוראה בחוזה, לפיה "דמי ההרשמה לא יוחזרו"? היכולים שלושה אנשים, הטוענים כי שילמו 16 אלף ש"ח לקיבוץ נווה איתן ולחברה המנהלת של פרויקט ההרחבה הקהילתית במקום, לקבל את כספם חזרה בטענה כי הקיבוץ היה זה שביטל את הפרויקט? המחלוקת הגיעה אל השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי, מבית המשפט לתביעות קטנות בבית-שאן.

עוד על ההרחבות בקיבוצים:
אשדות יעקב איחוד: קיבוץ, הרחבה וחברות טובה
מלכיה: מהי הדרך "הנכונה" לעזוב את ההרחבה
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

קיבוץ נווה-איתן מתאר שאכן ניסה להקים בתחומיו את הפרויקט ואף התקשר עם חברה מנהלת, שתפעל לקידומו ולשיווקו. מי שהיה מעוניין להצטרף לפרויקט חתם מול הקיבוץ על הסכם והעביר כספים לנאמן מטעמו, אך לדבריו, בבדיקה עם הנאמן, עולה כי התובעים כלל אינם מופיעים ברשימותיו ולא הועברו כספים מהם אליו.

גם אם חתמו התובעים על זיכרון הדברים, מוסיף נווה-איתן, נקבע שם במפורש כי דמי ההרשמה אינם מוחזרים להם אם יחליטו בהמשך לא לחתום על שאר המסמכים.

השופטת אומרת כי התובעים היו חלק מקבוצת רוכשים שהתכוונה לרכוש חלקה במסגרת פרויקט ההרחבה. טענות הקיבוץ, שהתובעים אינם מוכרים לנאמן ואינם מופיעים ברישומיו, אינה מתיישבת עם חתימת התובעים על זיכרון הדברים וביצוע התשלום לחברה המנהלת.

התוצאה היא, מוצאת השופטת, כי הן הקיבוץ והן החברה המנהלת היו הצדדים לעסקה, ולכן על שניהם האחריות להשיב את הכספים לתובעים. אך לנוכח ההוראה החוזית, לפיה "דמי ההרשמה לא יוחזרו", אומרת השופטת, יש לבדוק אם אי-חתימת התובעים על ההסכמים, מקורה בהתנהגותם של התובעים עצמם.

החברה המנהלת, שנתבעת אף היא להשיב את הכספים, ביחד עם נווה-איתן,
טוענת כי התובעים החליטו לא לחתום על ההסכמים המסדירים את רכישת החלקות, ואילו הקיבוץ מוסיף ואומר כי על-אף פניות חוזרות של הנתבעים לתובעים, הם לא הגיעו כדי לחתום על ההסכמים.

השופטת דוחה טענות אלה ומוצאת כי הקיבוץ עצמו הודיע על ביטול הפרויקט, ואף הוציא מכתב לחלק מהרוכשים, בו ציין שכתוצאה מבעיות "שנוצרו בכל הקשור לקידום פרויקט ההרחבה במתכונת הנוכחית - בין היתר מול מנהל מקרקעי ישראל/ משרד הבינוי והשיכון - לא ניתן להמשיך ולקדם את הפרויקט".

לנוכח כל אלה מחייבת השופטת את נווה-איתן ואת החברה המנהלת, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים 16 אלף ש"ח, בתוספת 300 ש"ח החזר הוצאות ואגרת משפט.