לכל ערכאה שיפוטית יש "סמכות" לדון בעניינים מסוימים, ולא באחרים. קודם שבית המשפט מתחיל דיון בעניין מסוים, הוא בודק אם יש לו "סמכות עניינית" לסוג המחלוקת שלפניו. "סמכות עניינית" עוסקת בשאלה איזה בית משפט מוסמך לדון בעניין שבו עוסקת התביעה (שלום, מחוזי, ענייני משפחה וכיו"ב), והבדיקה נעשית לפי הסעד המבוקש באותה תביעה.

עוד על השיוך בקיבוצים:
משמרות: "צו מניעה" להליך שיוך הדירות בקיבוץ
להתמצא במבוך השיוך הקיבוצי
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כך, למשל, בעוד שלבית משפט השלום יש סמכות עניינית לדון בנושאים של "חזקה במקרקעין" (למשל: תביעת פינוי), אין לו סמכות לדון בנושאים של "בעלות במקרקעין" (למשל: סעד הצהרתי בשאלה מיהו הבעלים של המקרקעין, שכן זו סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי).

קיבוץ שניר מתדיין, בבית משפט השלום בנצרת, עם אשתו-לשעבר של מי שהיה חבר הקיבוץ. באמצעות עו"ד טל ניצן ("מילר - ניצן, עורכי דין"), תובע הקיבוץ את פינויה של האישה-הנתבעת מדירתו של החבר-לשעבר, שעזב בפועל את הקיבוץ, ובהמשך אף הוחלט על הוצאתו מחברות, אך הנתבעת המשיכה לגור בדירה.

הנתבעת, באמצעות עו"ד מלי שרגיל, הגישה כתב הגנה וכן תביעה-שכנגד, בה טענה כי היא זכאית למחצית מהזכויות בדירה בהיותה בת זוגו לשעבר של חבר קיבוץ לשעבר, אשר היה זכאי לשיוך דירה אך הקיבוץ מנע ממנו לממש זכות זו, ואף הרחיק אותו מהחברות בקיבוץ, לטענתה שלא כדין.



שניר טוען כי בעוד שלבית משפט השלום יש סמכות עניינית לדון בשאלות של "פינוי הדירה" (בתביעה העיקרית), שכן אלה נוגעות לשימוש ולחזקה בה - אין לו סמכות לדון בשאלות של בעלות בדירה (בתביעה-שכנגד), ולכן הוא מבקש להעביר את התביעה-שכנגד שהגישה הנתבעת לבית המשפט המחוזי, שלו הסמכות העניינית בשאלות של "בעלות".

השופט ערפאת טאהא אומר כי כאשר מדובר בתביעה-שכנגד - שהוגשה כנגד התביעה העיקרית - "קונה בית המשפט" סמכות גם אם לא היתה לו מלכתחילה, אך זאת בתנאי שהתביעה-שכנגד והתביעה המקורית - נושאן אחד, או הן נובעות מאותן נסיבות. אכן, מוסיף השופט, לבית משפט השלום סמכות עניינית לדון בתביעות־שכנגד העוסקות בענייני בעלות במקרקעין (גם אם במקור הסמכות לדון בהן נתונה לבית המשפט המחוזי), אך כאן אין מדובר בתביעות שנושאן אחד.

השופט מסביר כי התביעה העיקרית עניינה סילוק יד הנתבעת מבית המגורים בו היא מתגוררת,
לאחר שבעלה-לשעבר הוצא מהקיבוץ. לעומת זאת, עוסקת התביעה-שכנגד בזכויות הנתבעת בדירה ובזכאותה לבעלות במחצית מזכויות אלה, בהיותה בת זוגו לשעבר של חבר קיבוץ לשעבר, אשר לטענתה היה זכאי לשיוך הדירה בהתאם לתקנון הקיבוץ.

כדי להכריע בטענות הנתבעת יהיה על בית המשפט לדון בשורה של נושאים שאין בינם לבין התביעה העיקרית ולא כלום - האם בן הזוג לשעבר הוצא כדין מחברותו בקיבוץ, האם היה זכאי לשיוך דירה על שמו, האם חלה כאן חזקת השיתוף שמכוחה רכשה הנתבעת זכויות בדירה - ואף ייתכן שיש לצרף לתביעה גם את בן הזוג לשעבר.

השופט מורה על העברת הדיון בתביעה-שכנגד לבית המשפט המחוזי, גם אם יהא צורך לעכב את ההליכים בתביעת הפינוי עד למתן פסק דין בתביעה-שכנגד בבית המשפט המחוזי. בינתיים, תשלם הנתבעת לקיבוץ הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ש"ח.