עוד התנועה הקיבוצית נערכת לפתרונות בסוגיית "הסדרת שימושים חורגים" - כלומר, שימושים בקרקע הקיבוץ, החורגים ממטרת החכירה או מייעוד הקרקע שלה - מלמד בית המשפט העליון על דרך התייחסות המערכת המשפטית לאירוע של שימוש חורג, הגם שמדובר במגזר המושבי.

עוד על קרקעות וקיבוצים:
אין החכרת קרקע לצמיתות: איך יושפעו הקיבוצים
קיבוצים עם פרויקט סולארי עלולים לאבד קרקעות
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

מנהל מקרקעי ישראל דורש כי חברי האגודה השיתופית במושב אורה יגבילו את השימוש במקרקעין שהוחכרו להם רק "לתכליות ולשימושים שהוגדרו בהסכמי החכירה שנעשו עם האגודה". בית משפט השלום נעתר לבקשה ומוציא צו מניעה האוסר לעשות שימושים החורגים מהמותר בהסכמים, ומונע מהם להשתמש בלולים שאותם הסבו למטרות אחסנה, ייצור או מסחר, תוך הפרה של הסכם המשבצת.



הערעור על צו המניעה לבית המשפט המחוזי נדחה, ועתה הוא מגיע לפתחו של בית המשפט העליון, כבקשת רשות ערעור מטעמם של החברים, באמצעות הפרקליטים עו"ד יחיאל גוטמן ועו"ד יריב גוטמן.
המנהל מיוצג בידי עו"ד אפרת ברנר (הורביץ).

הרכב השופטים - מרים נאור, עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז - דוחה את הערעור. בכל הנוגע להיבטים הנוגעים לשימושים לא-מורשים במקרקעי ישראל בכלל, ובקרקעות חקלאיות בפרט, אומרת השופטת ברק-ארז, "שימושים אלה הם בעייתיים, הן מהיבט השמירה על שלטון החוק והן מהיבט האינטרס הציבורי בשמירה על הקרקעות החקלאיות ועל שטחים פתוחים".

באשר לטענת האגודה כי משמעות פסק הדין היא ש"תוך זמן קצר מושב אורה יפסיק להתקיים הלכה למעשה, וזאת מכיוון שכל חבריו יפסיקו להתקיים מבחינה כלכלית...", ולבקשתם מבית המשפט "לעשיית צדק" עמם - אומרת השופטת כי זו טענה כללית, וללא ביסוס של ממש. אך היא אינה חוסמת את דרכם ואומרת: "ככל שיש להם טענות שעניינן הבטחות מנהליות שניתנו להם, הרי שעליהם להעלותן בדרך המתאימה לכך".