בבית משפט השלום בחיפה החלה להתברר תביעה כספית בסך 1,346,127 ש"ח, שהגיש קיבוץ צבעון, ביולי 2011 (באמצעות "אטיאס, פרוכטר ושות', עורכי דין"), נגד חמישה נתבעים: התאגידים המשפטיים "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ", "תכן חברה כלכלית של הקיבוץ הארצי בע"מ", ועוד שלושה יחידים, שכיהנו ב"ועד המלווה" של קיבוץ צבעון.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
אפיקים: חצי מיליון פיצוי מקיבוץ נווה אור
אין החכרת קרקע לצמיתות: איך יושפעו הקיבוצים
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לטענת צבעון, "הנתבעים חברו בשנת 2000 והביאו לקבלת כמה החלטות, שמטרתן לרוקן את הקיבוץ מכספים על ידי יצירת חוב פיקטיבי, על רקע אי-הוודאות לגבי גורלו ועתידו של הקיבוץ". כתב התביעה מפרט: "הקיבוץ-הארצי הגה רעיון כיצד יוכל לשים ידיו על כספים השייכים לצבעון, במקרה בו לא ימשיך להתקיים בצבעון קיבוץ".

כך, חייבה "תכן" את צבעון בתשלום חודשי, החל משנת 1977, בסך 14 אלף ש"ח, באופן שנוצר "לחובת צבעון חוב כלפי תכן בסך של 589,680 ש"ח". בהמשך התבקש צבעון לתת ערבות לטובת הלוואה בסך מיליון ש"ח שהעמיד "משקי גליל עליון" לקיבוץ להבות-הבשן, וכבטוחה לכך שעבד, לבקשת הקיבוץ-הארצי, את מניותיו ב"עוף הגליל" וזכויות בפקדונות כספיים.

מהלכים אלה, שבוצעו "בקיבוץ דל אמצעים", היו תמוהים, טוען הקיבוץ בתביעתו, אך הם אושרו בישיבת הוועד המלווה. לפי האמור בתביעה, חולטה בשנת 2004 הערבות שנתן הקיבוץ בסך של 886,129 ש"ח. עוד נטען כי באותה עת התקיים הליך של קבלת חברים חדשים לקיבוץ, והעניין הוסתר מפניהם.

המשמעות, לטענת צבעון, היא ש"מהלך מימוש הערבות לא היה אלא מימוש החוב הפיקטיבי" (צבעון טוען, אגב, שלהבות-הבשן פרע בהמשך את חובו והסכום הועבר לקיבוץ-הארצי או לתכן).

הקיבוץ-הארצי ותכן, "שניצחו על הקנונייה", כלשון צבעון בתביעתו, נושאים, לטענתו, באחריות לכך שסכומים ששילם הקיבוץ במסגרת חילוט הערבות - יושבו לו. עוד טוען צבעון כי אישור הוועד המלווה והכרתו בחוב הפיקטיבי מהווה "הפרה של חובת האמונים" כלפי צבעון. "ומיהו אותו ועד מלווה?" שואל הקיבוץ בתביעתו, וגם משיב: "ועד שחבריו כולם מונו על ידי הקיבוץ-הארצי", ושפעלו "מתוך ניגוד עניינים בין מילוי תפקידם בצבעון לבין היותם כלי שרת בידיו של הקיבוץ-הארצי".

תביעה נגדית
"הנתבעים התגוננו מפני התביעה", מתאר השופט אבישי רובס את השתלשלות ההליכים עד כה, "כפרו בטענות הקיבוץ ובין היתר העלו טענה בדבר התיישנות התביעה. בקשתם לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחתה, והובהר כי אף שטענת ההתיישנות אינה משוללת יסוד, אין מקום לסילוק התביעה העיקרית על הסף בשלב מוקדם זה של ההליך, אולם אין בכך כדי לאיין את טענת ההתיישנות".

הנתבעים טענו כי התביעה "חסרת יסוד, מופרכת ומקוממת ביותר" וכי דינה להידחות. לטענתם, מאחורי התביעה עומדים חברים שהתקבלו לקיבוץ בשנת 2004 והופתעו לגלות, כביכול, "שבמקום להקים את הקיבוץ מנקודת אפס, הם מתחילים את הקיבוץ ביתרה שלילית של 800 אלף ש"ח". מי שכיהנו בוועד המלווה טוענים כי מילאו את תפקידם ביושר ובהתאם לדין, לא הפיקו כל טובת הנאה מההחלטות, והטענות כלפיהם ששיקולים זרים היו מעורבים בהחלטותיהם "הן טענות חסרות יסוד שהומצאו בדיעבד".



משקיבלה תכן את התביעה, מיהרה להגיש, באמצעות "קלינמן נאור, עורכי דין", כתב תביעה-שכנגד, בו היא תובעת כי צבעון ישלם לה 2 מיליון ש"ח כ"דמי שימוש ראויים" בעד השימוש שהוא עושה במבנה לול פיטום שהיא הקימה בו בשנות התשעים של המאה שעברה.

בתגובתו לתביעה, טוען צבעון שהוא מכחיש את זכותה של תכן לדמי שימוש ואומר שזו תביעה שהגיעה מן האוב, שנועדה להוות משקל-נגד מול התביעה שהגיש הקיבוץ. הקמת הלול, טוען צבעון, נעשתה לפי הסכם משנת 1992, שנסיבותיו אינן ידועות לו, שכן באותם שנים "לא היו חברים בצבעון, והוא נוהל בלעדית על־ידי הקיבוץ-הארצי, שתכן היתה אחת מזרועותיו".

הפקדת ערובה
עתה מבקשים הנתבעים, באמצעות עו"ד שרון קליימן-סופר, להורות לקיבוץ להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיהם. השופט רובס מסביר כי טענת הנתבעים נסמכת על חוק החברות, הכולל הוראה מיוחדת לפיה קיימת חזקה שחברה בעירבון מוגבל (בע"מ) מחויבת להפקיד, לפי בקשת הצד שכנגד, כערובה להוצאות.

הגיונה של חזקה משפטית זו, מוסיף השופט, הוא "מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע".

לפי פסיקת בית המשפט העליון, מסביר השופט, "קיימות שתי חלופות שבהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה. האחת - אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין. בהתאם לחלופה השנייה,