קורא שאל: בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת, בקיבוצים לא-מעטים, תופעה שבמסגרתה בני המשק, רווקים ובעלי משפחות, חוזרים להתגורר בקיבוץ בדירות שכורות, במעמד של תושבים בני-רשות. חלקם תובעים הטבות שונות וטוענים כי "היותם בני משק" מקנה להם זכויות בקיבוץ בו נולדו וגדלו. האם "בן משק" הוא רק מושג בז'רגון הקיבוצי, או שהוא גם בבחינת סטטוס משפטי שמקנה להם זכויות כלשהן אחרי שבגרו ואינם תלויים עוד בהוריהם?

עוד תשובות על שאלות משפטיות מקיבוצים:
מזכיר הקיבוץ טעה - מי ישלם?
כיצד "למצות הליכים" מול מוסדות הקיבוץ?
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ויש תשובה: "עגה קיבוצית", מתאר לנו לקסיקון הקיבוץ (הוצאת יד-טבנקין 1998), "אינה סלנג כפשוטו, אלא היא כוללת משמעויות ושימושים, מרכיבים וצירופים, האופייניים לחברי קיבוץ. בשל אופיו האינטגרטיבי של הקיבוץ, העגה היא של כל הקהילה, והיא גם מעין סלנג וגם לשון מקצועית".

בעגה זו ניתן למנות את ייחודם של "חדר אוכל", "חדר", "שנת חופש", "סידור עבודה", "לינה משותפת" וגם "בן משק". המקפידים אף יאמרו כי בעוד שב"תנועה הקיבוצית המאוחדת" רווח הביטוי "בנמשק", הרי ב"קיבוץ הארצי" הקפידו לעשות שימוש במונח: "בן קיבוץ". כך או כך, אלה הם מונחים שכיחים שמשמעותם בהוויה הקיבוצית חורגת אל מעבר לפירושם המילולי.

עו"ד יוני אייזן ("חגי שבתאי, שפירא - עורכי דין") אומרת שמי שמכונה בן-משק או בן-קיבוץ, משמעו בן של חברי הקיבוץ, כשהוא בעצמו אינו חבר קיבוץ ואף אינו "תלוי" בחבר קיבוץ, כהגדרת מונח זה בתקנות האגודות השיתופיות. לעיתים, תנאי מספיק להיכלל תחת הכותרת בן-משק - הוא מי שרק אחד מהוריו הוא חבר קיבוץ או נפטר, חלילה, בהיותו חבר קיבוץ.

בן-משק (לעומת "בן ממשיך" במושב), מדגישה עו"ד יוני אייזן, אינו מוזכר בהוראות הדין, ואין לו מעמד משפטי מכוח הדין. משכך, הוא לא זכאי לזכויות כלשהן מהקיבוץ ואף לא חב בחובות כלשהם לקיבוץ רק בשל היותו בן-משק.
בן-המשק אינו זכאי לכך שהקיבוץ יעמיד לשימושו דירה בתחומו, וככל שהקיבוץ עושה זאת, אזי ה"בנמשק" הוא במעמד של "בר רשות" בלבד בדירה, וזכויותיו בה הן לפי תנאי השימוש כפי שקובע הקיבוץ.

הלכה למעשה, מדובר במעמד של "תושב" בקיבוץ, ולכן, ההמלצה לקיבוצים, אומרת יוני אייזן, היא להקפיד כי בני-המשק יחתמו מולם על הסכמי הרשאה מתאימים לשימוש בדירה.

קיימים קיבוצים שקיבלו החלטות פנימיות המעניקות לבני המשק הטבות מסוימות בהתקיים תנאים מסוימים, אשר לרוב גם תחומות לתקופה או מוגבלות לתקרה של גיל (למשל: הנחה בדמי שכירות, הנחות בקבלת שירותים שונים שמספק הקיבוץ, ועוד). לעיתים הם זכאים גם להשתתפות הקיבוץ בשכר הלימוד שלהם, אך זו, למשל, הטבה הניתנת להם "בגין הוריהם" ולא מכוח היותם בני-משק או בני-קיבוץ.

בשנים האחרונות, מציינת עו"ד אייזן, התקבלו בנים לא-מעטים למעמד של "חבר" בקיבוציהם (במסגרת הליכי הקליטה), ובכך הפכו להיות גם חברים של ממש. אגב כך מוסיף המדור כי ההיסטוריה מלמדת שהם תמיד יהיו "בני משק", לעומת אלה שזה מקרוב באו.