"אכן, קיימת תקופת מעבר בין עידן הקיבוץ הישן לבין עידן הקיבוץ המתחדש. תקופה זו טומנת בחובה קשיים באשר לצורת סיווג חברי הקיבוצים לעניין חוק הביטוח הלאומי, ואולם אין בכך כדי לאפשר למבוטחים לאחוז את החבל בשני קצותיו, דהיינו גם ליהנות לאורך השנים מההסדרים המיוחדים שיש בין הקיבוצים למוסד, וגם לטעון שבנסיבות ספציפיות אין להחילם", אומר השופט עמירם רבינוביץ, מבית הדין הארצי לעבודה.

עוד על הביטוח הלאומי והקיבוצים:
ביטוח לאומי לקיבוצים: שלמו 200 מיליון ש"ח
קיבוצניק הקים בלוג ל"מושפלי" הביטוח הלאומי
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

רגע לפני, משרטט השופט עוד מסה "על דברי ימי הקיבוצים ועל התמורות שחלו בהם", כלשונו, אך תוך שהוא דוחה את תביעתם של שלושה חברי קיבוצים, "עובדי חוץ" - האחת מבית-העמק, השנייה מבית-אורן והשלישי מגבעת-ברנר, נגד המוסד לביטוח לאומי, לתשלום דמי אבטלה מלאים עבורם, ללא כל ניכוי, כפי שעשה המוסד וכפי שדווח בעבר.

מדובר בעוד פסיקה מבית הדין הארצי לעבודה הנוגעת לחברי קיבוץ ולחוק הביטוח הלאומי. לדיון הצטרפו התנועה הקיבוצית והקיבוצים הנוגעים בדבר. החברות (מבית-העמק ומבית-אורן) ייצגו את עצמן, ובשם החבר מגבעת-ברנר הופיע עו"ד איתן ליברמן. התנועה הקיבוצית יוצגה בידי עורכי הדין אמיר גנז ויעקב אברהמי (מהמחלקה המשפטית של התנועה).

בשם גבעת-ברנר הופיעה עו"ד נעמי אשחר ("שלמה כהן ושות'"), ובשם בית-אורן הופיע עו"ד גיורא מיכאלי ("בלטר, גוט, אלוני"). "הביטוח הלאומי", שערער על הפסיקות שניתנו לטובת חברי הקיבוצים ב"סיבוב הראשון", בבתי הדין האזוריים לעבודה, יוצג בידי עו"ד רועי קרת.

ניכוי והפרשה
אדם שעובד כשכיר זכאי לקבל דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי. אלא שחוק הביטוח הלאומי קובע כי אם אדם זכאי לדמי אבטלה, אך באותו זמן "יש לו הכנסה מעבודה" - תנוכה ההכנסה מהעבודה מדמי האבטלה המגיעים לו. האם זכאי חבר קיבוץ מובטל לדמי אבטלה? האם יש לו "הכנסה מעבודה" בתקופת היותו מובטל? האם צדק הביטוח-הלאומי, כשניכה מדמי האבטלה ששילם לאותם חברים־תובעים סכום המבטא את "ההכנסה" שיש להם מהקיבוץ, בתקופת אבטלה?

תחילה - הסבר. הפרשות הקיבוץ למוסד לביטוח לאומי בעד חברי קיבוץ הן בשיעור מופחת מזה שמשלמים עובדים שכירים או עצמאים. האחרונים משלמים לפי שיעור הנגזר מהכנסת עבודתם בפועל. "בקיבוץ, בשונה מאשר בעיר, לא משלמים דמי ביטוח לפי הכנסות, אלא לפי מה שהקיבוץ דיווח שהוא נותן לחבריו". ישנם הסדרי תשלום שונים הנהוגים ביחס לחברי קיבוץ העובדים בענפי הקיבוץ ("עובדי פנים"), לבין חברי קיבוץ העובדים כשכירים מחוץ לקיבוץ ("עובדי חוץ").

לגבי "עובדי החוץ" לא היה צורך שהקיבוץ יוסיף ויפריש עבורם למוסד לביטוח הלאומי, שכן המעביד החיצוני כבר מפריש עבורם סכום מלא כמו לכל שכיר, אך הביטוח-הלאומי ראה חלק מהשירותים שנותן הקיבוץ לעובדי החוץ (בדומה לכלל החברים) כ"הכנסה רעיונית" - שיש לה שווי כספי, אך אך אינה משולמת בפועל. משכך, הגיעו הביטוח-הלאומי והתנועות הקיבוציות להסדרים, לפיהם ישלמו עובדי החוץ דמי ביטוח בשיעור מופחת של 10% מבסיס ההכנסה הרעיונית ממנה חושבו דמי הביטוח לשאר חברי הקיבוץ שאינם עובדי חוץ, כאשר שיעור מופחת זה ינוכה מדמי האבטלה להם הם זכאים.

"הבסיס להפרשות הנמוכות לביטוח הלאומי", אומר עו"ד גיורא מיכאלי, "נובע מהשקפת הקיבוצים, בעת שהיו שיתופיים, שסברו שאין צורך לתמוך בחברי קיבוץ בביטוח דמי אבטלה או בהשלמת הכנסה מהביטוח-הלאומי, כפי שזכאים לכך עובדים שכירים. התפישה היתה שהערבות ההדדית בקיבוץ תאפשר לחבריו להתקיים גם בתקופת אי-עבודה, ולכן אין צורך לבטח את כל החברים בביטוח דמי אבטלה, ואפשר לחסוך הוצאה שנראתה אז מיותרת".

לדברי עו"ד מיכאלי, חבר קיבוץ שעובד בענפי הקיבוץ אינו זכאי לדמי אבטלה, שכן הקיבוץ לא הפריש עבורו למוסד לביטוח לאומי סכומים בעד ביטוח אבטלה. לעומתו, זכאי "עובד חוץ" לקבל דמי אבטלה, שכן המעביד החיצוני הפריש עבורו סכומים בעד ביטוח אבטלה.

"השאלה שעמדה לערעור", אומר עו"ד גיורא מיכאלי, "נוגעת לחברים בקיבוץ המתחדש: האם זכאי המוסד לביטוח לאומי לנכות מעובדי החוץ המקבלים דמי אבטלה, אחרי שסיימו עבודתם אצל המעביד החיצוני ולא מצאו עבודה אחרת, את שיעורה של ההכנסה הרעיונית שיש להם בשל כך שהם מקבלים מהקיבוץ שירותים בעלי שווי כספי, גם אם הקיבוץ מופרט ואינו בהכרח מעניק אותם שירותים לחבריו, כפי שהיה בקיבוץ השיתופי".

מטה התנועה הקיבוצית טען נגד עמדת החברים-התובעים המתנגדים לניכוי. לשיטתו, גם בקיבוץ מתחדש מקבלים החברים תקציב המבוסס על הכנסותיהם (דיפרנציאלי ולא שוויוני), ומשום כך עדיין קיימת הכנסה רעיונית מסוימת. התנועה ציינה שכל