בעוד תביעה אחת על סך 1.25 מיליון ש"ח מוגשת לבית המשפט השלום בנצרת נגד קיבוץ מרום גולן ומפעל הטוף שבשליטתו, החלה מתבררת בימים אלה גם בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעה בת 10 מיליון ש"ח נגד הקיבוץ והמפעל.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
לוחמי הגטאות: החבר פוטר מהאבוקדו - ויפוצה
בית זרע: מה תקבל חברת קיבוץ שפוטרה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

התובע הוא מי שהיה היזם והמנהל של מחצבת טוף בשטח הר אודם שברמת הגולן, הטוען, בתביעה שהגיש, כי הקיבוץ ומפעל הטוף "פעלו לכל אורך הדרך על מנת לגרום לכך שרשויות המדינה", שאף הן נתבעות בתביעה זו - יחידת המפקח על המכרות במשרד התשתיות הלאומיות ומשטרת ישראל - תפעלנה נגדו, "במטרה למנוע את המשך פעילותה של המחצבה".

התובע מתאר כי פעל מול הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לקבל היתר לשימוש חורג לצורך כריית טוף במחצבה (המצויה בשטח פרטי), ובמקביל פעל לקבלת אישור לתוכנית לשינוי ייעודם של המקרקעין למחצבה.

במהלך שנת 2002 פנתה אליו יחידת המכרות במשרד התשתיות והודיעה לו שבנוסף לאישורי הוועדה המקומית עליו לקבל ממנה גם רישיון כרייה. לדבריו, משעלה בידיו, בסוף 2003, לקבל מהוועדה המקומית היתר סופי לשימוש חורג במחצבה - הרימה עליו קשיים יחידת המפקח על המכרות, עד אשר בהמשך, בספטמבר 2004, פשטה המשטרה על המחצבה וסגרה אותה. בדצמר 2004 הוגשו כתבי אישום נגד התובע בגין כרייה שלא כדין במחצבה.

באמצעות עו"ד רון דרור, מוסיף וטוען התובע כי בחודש אוקטובר 2004, לאחר שעלה בידי הנתבעים "לגרום להפסקת פעילות המחצבה שלו, הם ייקרו את מחיר הטוף שהם מוכרים פי שניים, מ-100 ש"ח לטון למחיר של כ-200 ש"ח לטון". לטענתו, הם אף "ביצעו פעולות של חציבת טוף ללא כל הפרעה, על־אף שלא היה בידם רישיון חציבה כדין".

הנתבעים, באמצעות עורכי הדין דורון טישמן ואילן מדוויר, טוענים: "מדובר בתביעת סרק. חלק מטענותיו של המשיב מופרכות על פניהן". אך עוד קודם לבירור התביעה לגופה הם עותרים לבית המשפט לסילוקה על הסף, "מחמת התיישנות, היעדר יריבות והיעדר עילת תביעה".

עוד הם מבקשים כי התובע יחויב בהפקדת ערובה כתנאי להמשך ניהולה של התביעה שהגיש נגדם. לטענת הנתבעים, האירועים שהובילו לסגירת המחצבה התרחשו קודם לסגירתה, ולפיכך, גם עילת התביעה התגבשה לפני סגירת המחצבה, כלומר: למעלה משבע שנים מעת הגשת התביעה (ספטמבר 2011). מכאן בקשתם לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

השופט בנימין ארנון אומר כי התובע מבקש פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מסגירת המחצבה. אם יימצא שתקופת ההתיישנות החלה במועד אירוע הנזק (סגירת המחצבה), כי אז הוגשה התביעה במועד, ובתוך תקופת ההתיישנות בת שבע השנים.

אם יימצא שתקופת ההתיישנות החלה ביום ביצוע המעשים או המחדלים שקדמו ליום אירוע הנזק - כי אז הוגשה התביעה לאחר שהסתיים מרוץ ההתיישנות. לדעת השופט, שלב "קדם המשפט", בו מצוי בירור התביעה עוד טרם הובאו הראיות, מוקדם מכדי לברר את הסוגיה הזו, ויש לדון בה בהמשך ניהול ההליך, ולא בבקשה מוקדמת.
עוד דוחה השופט את הטענה בדבר "היעדר יריבות" בין התובע לבין הנתבעים.

באשר לבקשת הנתבעים לחייב את התובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם, מוצא השופט כי נכון יהיה לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 25 אלף ש"ח, כתנאי להמשך ניהול התביעה. השופט מסביר כי מצבו הכלכלי של התובע קשה, דבר המטיל ספק ביכולתו לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט, ככל שייפסקו לחובתו בסיומו של הליך זה.

בזהירות רבה מציין השופט כי הוא סבור שהתביעה מעוררת ספק לגבי סיכוייה, ומסביר שמרבית עילות התביעה מתייחסות לרשויות המדינה, ואילו לגבי הקיבוץ ומפעלי הטוף שלו, טוען התובע כי הם אלה שהניעו את רשויות המדינה לפעול נגדו, מבלי שפירט (מלבד כמה דוגמאות בודדות) באיזה אופן הם עשו זאת.