מינואר 1997 ועד אוגוסט 2010 עבדה, ברציפות, חברת בית זרע, מורה במקצועה, בבית הספר העל-יסודי שבקיבוץ ("בקעת כנרות", לשעבר המוסד החינוכי של "השומר הצעיר"). במהלך השנים הללו חל שינוי בזהות "המעסיקים", וגם חברת הקיבוץ עברה ממעמד של חברה (ששכרה מגיע במישרין לקיבוץ), למעמד של חברה-שכירה (שמקבלת את השכר אליה).

עוד על פיטורים בקיבוצים:
ניר דוד: מדוע פיטר הקיבוץ את המטפלת?
הפסיקה את עבודתה, חזרה לקיבוץ, תקבל פיצויים
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

עד שנת 2005 הפעילה העמותה בקעת-כנרות את בית הספר והעסיקה את החברה. החל מספטמבר 2005 הועסקה החברה ב"עתיד - רשת חינוך בתי ספר", שהפעילה את בית הספר, עד שפוטרה.

משלא קיבלה המורה את פיצויי הפיטורים להם היתה זכאית, היא הגישה, באמצעות עו"ד דן שגב וימר, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

השופטת עידית איצקוביץ אומרת כי לפי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, מי שעבד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, "זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים". משמעות ההוראה היא כי המעסיק האחרון הוא זה שחייב בתשלום פיצויי פיטורים בעד כל התקופה שבה עבד העובד באותו מקום עבודה. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת (מעסיקתה האחרונה) בתשלום פיצויי פיטורים בעד כל התקופה בה עבדה בבית הספר, בתוספת פיצויים על הלנת פיצויי פיטורים, שכן אלה לא שולמו לה במועד, לאחר פיטוריה.

בנוסף, ביקשה החברה-התובעת כי הנתבעת, רשת עתיד, תפצה אותה גם על עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגות הנתבעת כלפיה בעיכוב תשלום הפיצויים, וכן תפדה את יתרת ימי החופשה שלה.

הנתבעת, באמצעות עו"ד אורי ריבש, הודתה שאכן העסיקה את הנתבעת וגם פיטרה אותה, אך אמרה שעשתה כל שיכלה כדי שהתובעת תקבל את פיצויי הפיטורים.

אין מחלוקת, אומרת השופטת, על כך שהתובעת עבדה באותו בית הספר בתקופה לגביה הוגשה התביעה - מכאן עולה שהשכר האחרון שקיבלה הוא שישמש לצורך חישוב הפיצויים כ"שכר הקובע לפיצויי פיטורים".

השופטת מוצאת כי במהלך העסקתה של התובעת בבית הספר היו שלוש תקופות: הראשונה, בה הועסקה כחברת קיבוץ והשכר הועבר לקיבוץ (מתברר שבעת המעבר למעמד של עובדת שכירה ניתן לתובעת "מכתב שחרור", ופיצויי הפיטורים בעד תקופה זו נפדו); השנייה, בה עבדה התובעת אצל העמותה; והשלישית, בה עבדה אצל רשת עתיד. לכן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים רק לגבי התקופה השנייה והשלישית, בסך הכל 12 שנים.

הזכאית התובעת לפיצויים על הלנת פיצויי פיטורים? זהו פיצוי בשיעור גבוה במיוחד,
מעבר להפרשי הצמדה, המחושב לגבי הסכומים שהולנו, כלומר שלא שולמו במועד. השופטת מסבירה שהזכאות לפיצוי על הלנת פיצויי פיטורים "מתיישנת אם לא הוגשה תובענה לבית הדין תוך שנה מהיום שבו רואים את פיצויי הפיטורים כמולנים". התובעת הגישה את התביעה לאחר שחלפה שנה, ולכן התיישנה התביעה, והחברה אינה זכאית ל"פיצויי הלנה", אלא לריבית ולהפרשי הצמדה בלבד.

התובעת מבקשת גם פיצוי בשיעור של 15 אלף ש"ח בעד עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהתנהגות הנתבעת כלפיה, כשדחתה אותה במשך כשנה וחצי בלך-ושוב. השופטת אומרת שבית הדין מודע לעיכוב הגדול בשחרור הכספים לתובעת, אולם הנסיבות אינן מצדיקות, במקרה זה, שימוש בסעד חריג של פיצוי בגין עוגמת נפש.

השופטת פוסקת לתובעת פיצויי פיטורים ופדיון חופשה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום סיום העבודה, וכן 5,000 ש"ח הוצאות משפט.