באוקטובר 2012 הגיע להכרעה בבית המשפט אחד המקרים הראשונים של מחלוקת מסחרית בין חבר-יזם לבין קיבוצו. היה זה חבר דפנה, שיזם בשנת 2003 עסק תיירותי (מתחם קמפינג), על שטח של שמונה דונם בקיבוץ.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
איך נקבעות עלויות המשפט שעל הקיבוץ לשלם?
יחסי עובד-מעביד בקיבוצים: פסיקה חדשה ושונה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השופטת אילונה אריאלי, מבית משפט השלום בטבריה, פסקה שעל החבר לפנות את המקרקעין עד ליום 1 בינואר 2014, וכי הוא יהיה רשאי לקבל את כל הציוד והמיטלטלין המצויים שם. על הקיבוץ, כך נפסק, לשלם לחבר בתוך 90 ימים פיצוי בסך 444 אלף ש"ח, לאחר שנוכו מהם דמי השימוש בהם חויב החבר בעד הקרקע.

בינואר השנה, יותר מחודשיים לאחר מתן הפסק, חוזר הקיבוץ אל השופטת אריאלי ומבקש ממנה כי תורה על "עיכוב ביצוע" פסק הדין, כדי שלא ייאלץ לשלם בפועל לחבר את סכום החוב, קודם שתהיה הכרעה בערעור שבכוונתו להגיש. השופטת "עורכת איזון בין זכויות הצדדים" וקובעת כי תנאי לעיכוב הביצוע הוא שהקיבוץ יפקיד בנאמנות בידי פרקליט הקיבוץ את התשלום בו חויב בפסק הדין. הקיבוץ פועל בהתאם, ומשרד "קופרשמיט-גולדשטיין ושות'" מודיע כי הופקדו בידיו 440 אלף ש"ח, בנאמנות. עוד נחזור לכספים אלה.

בין לבין, שוקל גם החבר לערער. מאחר שלטענתו מדובר בסוגיה עקרונית תקדימית, הוא מבקש חוות דעת נוספת, ממשרד עורכי דין נוסף, לגבי סיכוייו בערעור. לאחר בחינת הסוגיה הוא מחליט לערער באמצעות הפרקליט שייצג אותו בבית משפט השלום, עו"ד אהוד רז - אך "החומר הנדרש לכתיבת הערעור וייפוי הכוח הגיע לפתחו של עו"ד רז ימים ספורים בלבד" לפני שתם המועד לערעור, אומר החבר, ולכן הוא נזקק להארכת המועד להגשתו.

הקיבוץ מתנגד לבקשה למתן ארכה. רשם בית המשפט המחוזי בנצרת, אליו הגיעה הבקשה, אומר כי מדובר בתיק שפרטיו רבים וסבוכים. אין מדובר במי שזלזל בסדרי הדין, ו"אין מקום לחסום את דרכו של החבר לבית המשפט לערעור". האיזון הראוי בין הצדדים, קובע הרשם, מצוי במתן הארכה המבוקשת (לחבר) תוך מתן ארכה להגשת ערעור שכנגד (לקיבוץ).

ערעורו של החבר הוגש, באמצעות עו"ד אהוד רז. אחריו הגיש גם קיבוץ דפנה ערעור-שכנגד, באמצעות עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט־גולדשטיין ושות'). משהוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, מבקש הקיבוץ גם כאן מבית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, כך שלא יידרש לשלם את הפיצוי שנפסק נגד הקיבוץ, קודם להכרעה בערעור.

הקיבוץ טוען כי יקשה עליו, בשל מצבו הכספי, לעמוד בחיוב, ומוסיף שהסכסוך בין הצדדים רק יחמיר, אם יידרש הקיבוץ לשלם את הפיצויים לחבר.

השופט אברהם אברהם דוחה את הבקשה ומסביר: "פסק דין לחיוב כספי לא יעוכב, אלא במקרים חריגים, בהם עולה בידי המבקש להצביע על קושי רב בהשבת הסכום שנפסק נגדו, לאחר שישלם אותו, במקרה בו יתקבל הערעור".

עתה ממהר הקיבוץ ומגיש, באמצעות עורכי הדין יונתן גולדשטיין ומירב לנגוט (קופרשמיט-גולדשטיין), תביעה נגד החבר. אם "בסיבוב הקודם", בפני השופטת אילונה אריאלי, לא התבררה עד תום המחלוקת בין הצדדים לעניין סכום המס הפרוגרסיבי שעל החבר-היזם לשלם (בהתאם להחלטות הקיבוץ) - הרי זו הפעם מבקש הקיבוץ לייחד דיון נפרד לכך, בבית משפט השלום בטבריה.

כדי להבטיח את ביצוע הפסק, מבקש הקיבוץ להקדים ולעקל כספים של החבר, ולדבריו המקור הטוב ביותר לכך הם הכספים שמחזיקים בנאמנות פרקליטי הקיבוץ.

רשמת בית משפט השלום בטבריה, ברכה לחמן, דנה בבקשת העיקול ואומרת:
"אין מחלוקת שהחבר חייב בתשלום המס, אך הצדדים חלוקים על אופן חישוב המס, ובהתאם על שיעור המס שיוטל על החבר-הנתבע". בעוד שלטענת הקיבוץ, "שיעור המס לשנים 2013-2009 עומד על סך 217,729 ש"ח", טוען החבר שהוא חייב סכומים נמוכים בהרבה.

"מאחר שאין מחלוקת בין הצדדים שהנתבע חייב בתשלום מס, גם אם סכום המס אינו מוסכם, הוכח לכאורה קיומה של עילת תובענה", אומרת הרשמת, אך האם יש בכלל צורך בעיקול? הרשמת פוסקת כי בחינת האיזון הראוי בין זכויות הצדדים נוטה לטובת הקיבוץ, ויש לאשר את צו העיקול על סך של 50 אלף ש"ח בלבד. התוצאה, אם כן, היא שהכספים שהופקדו בנאמנות משוחררים אל החבר, בניכוי אותם 50 אלף ש"ח שלגביהם הוטל עיקול.

תם ולא נשלם. הערעור בבית המשפט המחוזי בנצרת החל להישמע בימים אלה. זו הפעם, כך אומרים, קרובים הצדדים לפשרה, ברוח טובה, להסדרת המחלוקות ביניהם.