"Loser pays rule" קובע "הכלל האנגלי" באשר לנשיאה בנטל עלויות המשפט. "המפסיד משלם" את הוצאות המשפט של יריבו, זאת לעומת "הכלל האמריקני", לפיו כל צד נושא בעלויות המשפט שלו, בין אם ניצח בהליך ובין אם הפסיד. עלויות ניהול המשפט, והסיכוי לקבל החזר מהצד השני אל מול הסיכון בחיוב לשלם את עלויות המשפט של הצד היריב - מצויים כולם ב"ניהול הסיכונים" של הצד שנוקט הליך משפטי.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
יחסי עובד-מעביד בקיבוצים: פסיקה חדשה ושונה
בג"ץ אסר כהונה כפולה - בוועד הקיבוץ ובמועצה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אצלנו נוהג "הכלל האנגלי", אך פסיקת ההוצאות נעשית על פי שיקול הדעת של בית המשפט. הדין החל בישראל הוא כי באופן עקרוני המפסיד הוא שנושא בהוצאות המשפט של הזוכה בדין. זהו הכלל המוכר כ"הוצאות לפי התוצאות". גישה זו מבוססת על תחושת הצדק, לפיה אין זה מוצדק כי מי שזכה בהליך יצא בחסרון כיס.

מכאן תובן המערכה על גובה ההוצאות, כפי שהיא משתקפת מפרוטוקול בית משפט השלום בנצרת, בתביעה של חברה-לשעבר בתל יוסף נגד קיבוצה-לשעבר. התביעה, שהוגשה במקורה בנובמבר 2007 על "שיוך" וגם "דמי עזיבה", צומצמה בסופו של דבר לתביעת דמי עזיבה.

הקיבוץ, באמצעות עו"ד ניר פרבר ("שלמה כהן ושות'"), והתובעת, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, הגיעו בבית המשפט להסדר פשרה, לפיו תהיה התובעת זכאית לדמי עזיבה בסך 143,114 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאוגוסט 2004. מסכום זה יקוזזו, בערכם המשוערך, סכומים ששילם הקיבוץ על חשבון החוב. עתה מבקשים הצדדים מבית המשפט שיפסוק את ההוצאות המשפטיות לפי שיקול דעתו.

עו"ד טיקטין מספר לבית המשפט כי זו תביעה "שבה יש צד חלש מול צד חזק". זהו סיפור על "חברת קיבוץ שיצאה מהקיבוץ ללא כל רכוש, כי זהו טבעו של הקיבוץ, ואשר כל הכסף עלי אדמות שיכול להיות ברשותה הוא הכסף שתקבל כדמי עזיבה מהקיבוץ". רק לאחר שהוגשה התביעה החל הקיבוץ לשלם את החוב, לשיעורין.

לשיטתו של טיקטין, על בית המשפט לפסוק שכר טרחה בשיעור של בין 10% ל-15% מהסכום המשוערך של סכום התביעה, בערכה הנוכחי, שהוא להערכתו למעלה מ-20% מערכה המקורי לפני שש שנים,
וקודם שהחל הקיבוץ בתשלומים לשיעורין.

פרקליט הקיבוץ, עו"ד ניר פרבר, מזכיר לבית המשפט כי הקיבוץ התגונן בכתב ההגנה מול תביעה בה נתבע גם להקצות לתובעת מגרש בשטח הקיבוץ. רק לאחר טענותיו ומאמציו המשפטיים, בהם הובהר שאין התובעת זכאית לסעד של שיוך, ולאחר שהוסבר שאין "כפל פרס" בתל-יוסף (גם שיוך וגם דמי עזיבה) - תוקן כתב התביעה ותוחם לדמי עזיבה בלבד. בתיק אחר, מזכיר פרבר, בעניין קיבוץ יפעת, העמיד בית המשפט את סכום שכר הטרחה על סך 14% מהסכום שנפסק.

השופטת, נבילה דלה מוסא, נותנת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ופוסקת כי הקיבוץ ישיב לתובעת את אגרת המשפט שזו שילמה (בצירוף הצמדה וריבית) וכן ישלם לה שכר טרחת עורך דין בשיעור 20 אלף ש"ח.

לפי אומדן (לא מחייב) שערך עבורכם המדור, מדובר בפסיקה של כ-11.5% מסכום התביעה המשוערכת להיום (בהצמדה בלבד), או כ-14% מסכום התביעה המקורי. מי זכה? אתם תחליטו.