הסיפור עצוב. חלקו הראשון, עם זיקתו לקיבוץ, כבר סופר ועורר תגובות, והנה המשך.

עוד על האימוץ בקיבוצים:
מהפאבלה לקיבוץ ובחזרה
החלטנו להיות משפחת אומנה, אמרה אמא
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

תזכורת קצרה: האם הביולוגית מתגוררת בקיבוץ, ומתקיימת מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי ומתקציב הקיבוץ. האב הביולוגי, רווק ממוצא פיליפיני, הגיע לארץ כעובד סיעודי ומאז הוא שוהה כאן כחוק, כעובד זר. בין השניים היה קשר זוגי.

במשך תקופה מסוימת התגורר האב ועבד בקיבוץ. לפני כשנה הוכרזה ילדתם המשותפת, הקטינה, כבת אימוץ, ונמסרה להורים אומנים. נקבעו תנאים של "אימוץ פתוח", במסגרתו רשאי האב לפגוש את הקטינה שלוש פעמים בשנה בלבד. עתה מבקש האב הביולוגי לצלם את הקטינה בעת מפגשיו עמה ולשמור את תמונותיה.

הלשכה המשפטית של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, באמצעות עו"ד א' שגיא, מבקשת מבית המשפט לאסור זאת על האב הביולוגי. עובדת הסעד חוששת "שתמונת הקטינה תפורסם באינטרנט או במקום אחר,
יחד עם סיפורה מפי אביה הביולוגי". צילום הקטינה, או העברת צילומיה ליתר בני משפחת האב, עלולים לפגוע בפרטיות שלה ושל אלה המיועדים לאמצה.

השופטת אספרנצה אלון, מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מזכירה כי אחת הסיבות להחלטת האימוץ היתה התעלמותו המתמשכת של האב, שלא עשה כל ניסיון ליצור קשר עם הקטינה או לברר מה עלה בגורלה.

מובן רצונו של האב הביולוגי לצלם את בתו, אומרת השופטת, אך זכותה של הקטינה לחיסיון, לפרטיות, ליציבות, לביטחון רגשי - גוברת. מוסד האימוץ בדין הישראלי הוא מודל "האימוץ הסגור", והשימוש ב"מוסד האימוץ הפתוח" צריך להיעשות בזהירות רבה. כאן צומצמו תוצאות צו האימוץ ביחס לאב הביולוגי לשלושה מפגשים בשנה, והאפשרות לצילום הקטינה משמעה צמצום נוסף.

לדברי השופטת, יש לכבד את רצונם של ההורים האומנים ולאפשר להם לגדל את הקטינה, לשמור על פרטיותה ופרטיותם, לשלוט במידע שהם חפצים לגלות לאחרים וכן לשמור על חיסיון ההליך. אין לסכן את פרטיותה של הקטינה, פוסקת השופטת, ואוסרת על האב הביולוגי לצלם את בתו, להקליט אותה או להעביר כל פרט על אודותיה, אשר יש בו כדי לפגוע בחיסיון ההליך.