קורא שאל: אני חבר בקיבוץ מופרט הנמצא עתה בשלבים מתקדמים לקראת קליטה מסיבית של משפחות במסלול "חברות בעצמאות כלכלית". מבדיקה שערכתי עולה שהמס הפרוגרסיבי (המס המשולם לצורך קיום ערבות הדדית) שיצטרכו לשלם המשפחות הנקלטות במסלול זה, הוא מגוחך ביחס למס הפרוגרסיבי שאני משלם מדי חודש, דבר שהופך את "מסלול העצמאות הכלכלית" לאטרקטיבי למדי. האם יש להנהלת הקיבוץ הזכות והסמכות למנוע ממני את המעבר ממסלול חבר "רגיל" למסלול של "חבר בעצמאות כלכלית"? האין מדובר כאן בהפליה אסורה של החברים הוותיקים ביחס למשפחות החדשות הנקלטות? מדוע לא יכול המשק לתפקד בתור המקור הכספי לערבות ההדדית, במקום משכורות החברים?

עוד שאלות ותשובות משפטיות מקיבוצים:
הצבעה בקיבוץ: אסור להצביע פעמיים
האם אפשר לתבוע על לשון הרע בעלון הקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

המדור עונה: שאלות הנוגעות לחבר בעצמאות כלכלית נענו לא אחת במדור זה, ובכל פעם נוגעות השאלה והתשובה שבצדה בהיבט אחר של "מעמד החברות החדש" שיצרו "תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש)".

התקנות מתירות לקיבוץ המתחדש, בתנאי שיתקין הוראה מפורשת לכך בתקנונו, "לסכם בכתב עם חבר, כי החבר יכול שלא למסור את כל הכנסותיו לקיבוץ ובשל כך לא יהיה זכאי לסיפוק צרכיו בידי קיבוץ, ובלבד שהוא תורם לקיומה של הערבות ההדדית, בסכומים ובשיעורים שקבע הקיבוץ". סכומים אלה לפי לשון התקנה, כפי "שקבע הקיבוץ" - יכולים להיות, לכאורה, אף נמוכים מהסכומים שמפרישים "החברים הרגילים" (שאינם בעצמאות כלכלית).

על פני הדברים, מתקיים "סטטוס חדש" זה רק בקיבוץ המתחדש, ויוצר פלטפורמה נוחה יותר - תלוי בעיני המתבונן - למסלול הקליטה של חבר חדש.

ה"רציונל" ברור: במיוחד בקיבוצים בהם נטל החיוב הפנימי (המס הפרוגרסיבי) על הכנסות מעבודה גבוה במיוחד, ניתן למצוא מסלול קליטה בתנאי "חבר בעצמאות", לתקופה קצרה או לתקופה ארוכה. כך יכול קיבוץ להתיר לחבר להיות "בעצמאות כלכלית", כדי שיוכל, למשל, לשאת בנטל המימון של הלוואות שלקח לצורך בניית ביתו בקיבוץ המתחדש.

אך בכך, אומרת עו"ד אסתר קויפמן ("גילת - קנולר, עורכי דין"), יוצר הקיבוץ "שני סוגים של חברים החיים זה לצד זה, דבר המעורר לא פעם שאלות שונות של כדאיות או הפליה". תקנות הערבות ההדדית מוסיפות וקובעות, אומרת עו"ד קויפמן, שככל שהחבר בעצמאות כלכלית תורם לערבות ההדדית בסכומים או בשיעורים נמוכים יותר מאלה שמפרישים החברים הרגילים - לא יהיה זכאי החבר בעצמאות כלכלית להשתתף בנכסי הקיבוץ או בהכנסותיו, אלא באופן יחסי לשיעור השתתפותו לעומת החברים הרגילים.

מכאן עולה, מסבירה עו"ד קויפמן, שהקביעה בדבר שיעורים שונים של מס פרוגרסיבי תואמת את התקנות ואינה מהווה הפליה, כל עוד הנקלטים לחברות בעצמאות כלכלית אינם זכאים ל"רשת הביטחון" הקיבוצית ואינם משתתפים בנכסי הקיבוץ (הסדרי שיוך למיניהם) או בחלוקת רווחים, למשל, באופן זהה לחברי הקיבוץ הרגילים.

לדעת עו"ד אסתר קויפמן, קיבוץ שמתקיימים בו שני סוגי חברים כאמור - יכול לקבוע כללים, אם הוא רוצה בכך, למעבר מחברות רגילה לחברות בעצמאות כלכלית ולהיפך. ככל הידוע לה, היא אומרת, קיבוצים אינם מאפשרים לעבור ממסלול של חברות רגילה למסלול של עצמאות כלכלית, ויש בהם התוחמים ומגבילים מסלול זה לתקופה מוגבלת בשנים.

הניסיון שהצטבר בשנים האחרונות מלמד כי הקיבוצים מבינים שיש לשאוף לאחדות החברות ולמניעת ניגודי אינטרסים שהם פועל יוצא של סוגי חברוּת שונים. התשובה לשואל היא, אם כן, שאכן ישנה בידי הקיבוץ הסמכות (במסגרת התקנון) לא להתיר לחבר הוותיק או לחבר בעצמאות כלכלית "לעבור" מסלולים, ואין בכך משום הפליה.

המקורות הכספיים להסדרי הערבות ההדדית נקבעים לפי יכולתו הכלכלית של כל קיבוץ וסדר העדיפויות שלו ביחס לשימוש במקורות אלה.

"החובה הרגולטורית" המוטלת על הקיבוץ בתקנות הערבות ההדדית, מפרטת עו"ד קויפמן,
היא להפריש או לייחד מקורות כדי להבטיח את הספקת צורכי החברים בגיל העבודה, בגיל פרישה, ואת הצרכים המיוחדים של החברים או של התלויים בהם. על הקיבוץ לעשות זאת בעדיפות על פני שיוך נכסי הקיבוץ לחברים, או במסגרת שיוך כזה. אין לכך קשר לשאלת "מסלול העצמאות הכלכלית", כמובן.

התקנות, נשיב לשואל, אינן מחייבות לעשות שימוש ב"מיסוי פנימי" ממשכורותיהם של החברים כמקור לצורך הערבות ההדדית. השימוש במתכונת זו נעשה כי בדרך כלל מקורותיו הפנימיים (ה"עודפים" מהמשק והתעשייה) של הקיבוץ אינם מספיקים כדי "לשרת את כל צורכי הערבות ההדדית", במיוחד כשהקיבוץ מבקש להוסיף ולצמוח - בחקלאות, בתעשייה - לפרוע את חובותיו וגם לחלק רווחים לחברים.

המדור יוסיף ויצי