האמנם נקט המלון בקיבוץ שפיים "עושק", "כפייה", "כוח עליון" נגד חברה לשירותי תיירות, או שמא אלה טענות סרק כדי להתחמק מתשלום?

עוד על המלונות בקיבוצים:
"בית הארחה בקיבוץ אינו קוטג'"
צו כינוס נכסים למלון "סאן רייז" בקיבוץ אילות
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הרשמת יפעת אונגר ביטון, מבית משפט השלום בנתניה, דנה בתביעה כספית בסך 577,755 ש"ח שהגיש המלון, באמצעות עו"ד נועה אזולאי, נגד הנתבעת, על שירותי הארחה שסיפק לה באחד מחגי הפסח.

הנתבעת, באמצעות עו"ד בן-ציון ליפשיץ, טוענת: "בניגוד לשנות-עבר רבות, בהן התקשרו הצדדים בחוזים ארוכי טווח, הרי שבחג הפסח המדובר החמירה התובעת עם הנתבעת בעניין תנאי ההתקשרות", ביטלה לה סעיפי הטבות, והעמידה את הנתבעת במצב של חוסר ברירה אלא להתקשר עם המלון. הנתבעת אומרת שהיא בנתה מוצר ייחודי המבוסס על המלון, ושכל המוניטין שלה מקורו בהתקשרות הייחודית עמו (אירוח שבת-הגדול ופסח). גם המצב הביטחוני ששרר באותה תקופה, אומרת הנתבעת, הכביד עליה למלא התחייבויותיה כלפי התובעת, ובכך היא טוענת להגנה של "כוח עליון".

הרשמת מוצאת ספק בכנות הגנתה של הנתבעת בדבר "הכפייה הכלכלית" שהיתה נתונה בה, לטענתה, במיוחד כשמתברר כי עד שלמדה הנתבעת את טיבם המשפטי של המונחים "עושק" וכפייה, היא לא סברה כי נעשקה.

ההבחנה בין מו"מ עסקי לגיטימי לכפייה כלכלית אסורה - היא קשה, אומרת הרשמת. אכן ניתן לפי החוק לבטל הסכם שנכרת מתוך כפייה, אך יש לעשות זאת "תוך זמן סביר" מעת שנודע למתקשר על הכפייה.
הרשמת אינה מוצאת ביסוס לטענה בדבר כפייה כלכלית, ואומרת כי הנתבעת התקשתה, כנראה, לעמוד במחויבויותיה במהלך אותה שנה, "ולאחר שנקלעה למצב ביש, העלתה בחכתה - יש מאין - עילה לביטול ההסכם".

הרשמת דוחה את הטענות בדבר עושק וניהול מו"מ בחוסר תום לב, ומוסיפה כי בכל הנוגע ל"כוח עליון", הנובע ממצב ביטחוני, הרי "מדינת ישראל נתונה מיום היווסדה לתנאים ביטחוניים קשים", אולם לאורך השנים, "כל אורחות החיים, לרבות תיירות ומסחר (גם באזור הדרומי המותקף לעיתים) מתקיימים כסדרם, מה גם שיש להניח כי מי שתכנן לנפוש בבית מלון בחג הפסח במרכז הארץ, לא היה משנה מתוכניתו בהיותו תושב הדרום, ואף היה מתגבר רצונו לעזוב לזמן מה את האזור הדרומי המותקף".

היא מחייבת את הנתבעת לשלם למלון את סכום התביעה ועוד הוצאות משפט בסך 6,000 ש"ח.