האם קרוב השלב בו יתערבו בתי המשפט ויבחנו את החלטות האסיפה הכללית בקיבוץ לפי עקרונות המשפט הציבורי? סוגיות של "ערבות הדדית", "פנסיה הוגנת", או "קליטה חדשה" - האם ייוותרו עדיין בתחום ההחלטות הפנימיות, או שמא "יופקעו" מידי החברים ויעברו מתחום "המשפט הפרטי" אל "המשפט הציבורי"?

עוד מקרים משפטיים מקיבוצים:
יטבתה: חצי מיליון ש"ח לצעירה שנכוותה בפאב
בית זרע: הקיבוץ יפצה שוכר דירה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

"המהפכה החוקתית" שהחלה במשפט הישראלי בשנות התשעים של המאה שעברה, בעיקר עם חקיקת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", יצרה מעמד מיוחד ל"זכויות היסוד של האדם". מהפכה זו לא הגבילה את הזכויות הללו רק לתחום "המשפט הציבורי" או "המשפט המנהלי" (תחומי המשפט העוסקים ביחסים שבין יחיד או קבוצה לבין המדינה, ובזכויות הפרט להגן על עצמו מפני כוחו של הממשל), והן זלגו גם אל תחום המשפט הפרטי (העוסק ביחסים שבין היחידים או הקבוצות לבין עצמם).

בעקבות "מהפכה" זו החלה הפסיקה, לא אחת, להחיל "נורמות ציבוריות" על גופים פרטיים שיש להם מאפיינים משולבים מתחום המשפט הפרטי והמשפט הציבורי. הפסיקה מגדירה גופים כאלה בשם: "גוף דו-מהותי" (שנולד במשפט הפרטי, אך מתנהל במרחב הציבורי) ומחילה עליו "נורמות ציבוריות", הנובעות מתוך המשפט הציבורי, ובהן החובה לנהוג בשוויון, בתום לב, וללא הפליה.

המשמעות המיידית, במקרה שבית המשפט מתייחס אל גוף משפטי-פרטי כאל גוף דו-מהותי, נוגעת למידת הביקורת וההתערבות שיכול בית המשפט לבצע לגבי החלטות המתקבלות בגוף שכזה. יש האומרים שמעת שהגוף הפרטי, הגם שיש לו אוטונומיה ניהולית לפי תקנונו, עושה שימוש במשאבים ציבוריים - יש לראותו כדו-מהותי ולהכפיפו, עקב כך, לערכי יסוד של המשפט הציבורי.

שורה של פסקי דין רומזים בתקופה האחרונה על בחינת האגודה השיתופית כגוף דו-מהותי, ובתי המשפט מגלים נכונות להעביר ביקורת שיפוטית מקיפה יותר על שיקול הדעת של אגודות שיתופיות אלה.

אכן, אין דומה מקרה של התערבות בהחלטות אסיפה כשמדובר בהקצאת קרקעות "ציבוריות" ליחידים - להתערבות בהחלטות רגילות של אסיפה בקיבוץ. שופטת בית המשפט העליון בדימוס, אילה פרוקצ'יה, כבר ציינה בעבר: "יש באגודה השיתופית, ובקיבוץ באופן מיוחד, מאפיינים המקרבים אותם לעולם המשפט הציבורי".

השופטת פרוקצ'יה הוסיפה שם, בפרשת "קיבוץ איילת-השחר - שמואל אלף", כי הביקורת השיפוטית הנהוגה ביחס לפעולות של אגודה שיתופית היא, ככלל, הביקורת הנהוגה במסגרת המשפט הפרטי, ונמנעה מ"לקבוע מסמרות בשאלת אפשרות סיווגה של האגודה השיתופית, והקיבוץ בפרט, כגוף דו-מהותי".

לעומתה, נכון היה השופט אליקים רובינשטיין לקבוע: "בהקשר של חובת ההגינות במשפט המנהלי, ניתן לראות את הקיבוץ כגוף דו-מהותי".

לאחרונה הגיעה אל שולחנו של הרכב השופטים בבית המשפט העליון - אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן ויצחק עמית - סוגיה הנוגעת לנחלות חקלאיות במשבצת הקרקע של האגודה השיתופית נחושה (מושב עובדים של "הפועל המזרחי"). לענייננו, חשובים הדברים שאמר השופט פוגלמן כשבא לבחון אם ניתן להתערב בהחלטות ועד ההנהלה של האגודה. "האגודה היא גוף המאוגד במסגרת המשפט הפרטי, ומכך תיגזר מתכונת הביקורת השיפוטית על החלטות האגודה השיתופית ומוסדותיה", אמר פולגמן והוסיף כי כאשר קיים גוף שבאה בו לידי ביטוי "דואליות נורמטיבית, כלומר, דו-קיום של המשפט הפרטי והמשפט הציבורי - יש להחיל את עקרונות היסוד של הגינות, שוויון, סבירות, יושר ותום-לב וכיוצא בהם, ולא רק את המשפט המנהלי, וזאת מתוך התחשבות באופיו המיוחד כיצור כלאיים".

עדיין, מציין השופט: "התערבות בהחלטותיה של אגודה שיתופית בדבר קבלת חברים לשורותיה תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד", שכן "האגודה זכאית שיהיה לה שיקול דעת עצמאי באשר לקביעה מיהם החברים שיצטרפו לשורותיה, ולא יהיה נכון לכפות עליה הר כגיגית אנשים שלדעתה לא יתאימו ולא ישתלבו, אך גם יכולת זו של האגודה אינה בלתי-מוגבלת, ויש מקום לביקורת שיפוטית - זהירה ומרוסנת".

לצורך ההכרעה בסוגיה שעלתה בעניין נחושה, בוחר השופט פוגלמן במתווה שנקבע בפרשת איילת-שחר: הוא מחיל עיקרון מתחום המשפט הציבורי, מבלי לקבוע אם האגודה היא גוף דו-מהותי. לפי השקפת השופט,
"כשמדובר בהפעלת סמכויות שמשמעותן המעשית היא הקצאה של אדמות מדינה לפרטים, קיימת הצדקה מיוחדת להחלת העיקרון האוסר על ניגוד עניינים גם על אגודות שיתופיות".

הסיפור שמאחורי ההחלטה: "שניים מבין מומלצי האגודה הם בנים של חברי הוועד, שנטלו חלק בישיבה שבה הוחלט להקצות לבניהם נחלות". אחד מבני הזוג האחרים הוא אח של שר בממשלה, שהתבקש, במכתב ממזכיר האגודה, "להפעיל ה