הברמן אינו צריך לשמש כשמרטף של קהל המבקרים השותים משקאות אלכוהוליים, אך יש לצפות ממנו לרמת אחריות מוגברת ולנקיטת אמצעי זהירות גבוהים מן הרגיל, במיוחד כאשר הוא מגיש משקאות בוערים. יש לצפות ממפעיל פאב סביר להזהיר את הלקוחות ולתת הנחיות לגבי אמצעי הזהירות, כגון שמירת מרחק מהאש, ובפרט איסוף השיער. כך קובעת השופטת עירית קויפמן מבית משפט השלום בבאר שבע.

עוד על הפאבים בקיבוצים:
מחניים: צעירי הקיבוץ נגד סגירת האורחן והפאב
כפר מסריק: הבילוי בפאב הקיבוץ נגמר במכות
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

היעדר הכשרה מתאימה להגשת משקאות בוערים, לרבות אמצעי הזהירות הנדרשים, מוסיפה השופטת, היה אחד הגורמים להתלקחות שערה של התובעת, אשר בעת בילוי בפאב השייך לקיבוץ יטבתה, בעקבות שתיית משקה אלכוהולי בוער (קוקטייל בשם "52-B") - התלקחו שערותיה, והיא נכוותה קשה בצווארה ובגופה.

לפני כתשע שנים בילתה התובעת (ילידת 1981), שהתגוררה באותה תקופה בקיבוץ יטבתה, בפאב המקומי, והזמינה משקה אלכוהולי מהסוג המוגש על דלפק הבר באופן שהברמן מדליק את המשקה על ידי מצית ושתייתו נעשית באמצעות קשית.

שערה של התובעת היה פזור ושולבה בו תוספת שיער סינתטית. לטענתה, כתוצאה מהדלקת המשקה על ידי הברמן פרצה להבה שאחזה בפניה, בצווארה, בחזה ובשערותיה. כתוצאה מכך נותרה לה נכות רפואית בשיעור 35.4% (שקלול בין סוגי הנכות, הפלסטית והנפשית, שנקבעו לה). באמצעות עו"ד יהושע רובין היא תובעת פיצוי בעד נזקיה.

לטענת קיבוץ יטבתה, באמצעות עו"ד עזרא האוזנר, אין להטיל עליו כל אחריות לאירוע, שכן מכירת משקה אלכוהולי, שמטיבו דליק, היא חלק מפעילות הפאב. לטענת הברמן, "שיער ראשה של התובעת התלקח לאחר שהתכופפה כדי לשתות מהמשקה הבוער שהזמינה". האירוע אירע, אומר יטבתה, כתוצאה מרשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת, שהכירה היטב את המשקה שאף שתתה אותו קודם לכן, ובחרה להזמינו כאשר שערה פזור.

בית המשפט מוצא כי קיימת "חובת זהירות מושגית" מצד מפעיל הפאב או הקיבוץ, כבעלים של המקרקעין, המחזיק בהם והמפעיל אותם, כלפי אורחיו ומבקריו.

האם יש לקיבוץ גם "חובת זהירות קונקרטית" כלפי התובעת? התשובה לכך נקבעת לפי "מבחן הציפיות": האם צריך היה יטבתה לחזות מראש את התרחשות הנזק בנסיבות המסוימות הללו? בית המשפט משיב בחיוב ואומר שהקיבוץ, כמחזיק פאב בו נעשה שימוש באש בהבערת משקה אלכוהולי - יכול וצריך היה לצפות שמי מהלקוחות ייפגע כתוצאה מכך, ואף לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתפשטות האש שהובערה בכוס.

"הבערת אש בכל צורותיה טומנת בחובה סכנה ומצריכה נקיטת משנה זהירות", אומרת השופטת. לא די במטף או בניקויו של דלפק הבר, אלא היה צורך להדריך את הברמנים לגבי הכנה של משקאות בוערים, ואף להזהיר את המבקרים באשר לצריכת משקאות שכאלה. הצבת שלט המתריע על הסכנה שבצריכת משקאות בוערים, בשילוב עם הנחיות נכונות למזמיני המשקה (באשר לצורת צריכתו) - היה בהם כדי להפחית מרמת הסכנה שבהגשת משקאות כאלה.

"מדובר באמצעים זולים ופשוטים", קובעת השופטת, "ואי-נקיטתם מטילה אחריות על הקיבוץ לנזקי התובעת". יחד עם זאת, דוחה השופטת את הטענה של התובעת כי הפעלת הפאב ללא רישיון היתה אחד הגורמים לנזקים.

השופטת מקבלת את טענת יטבתה, לפיה גם לתובעת היה "אשם תורם" באירוע הנזק ולכן יש להטיל עליה חלק מהאחריות. הסיבה לכך, מסבירה השופטת, היא ש"התובעת, אישה בגירה שהכירה את הפאב,
הכירה את המשקה הבוער ובחרה להזמין אותו על-אף שידעה שעל מנת ללגום אותו דרך קשית יש צורך להתכופף לכיוונו ולקרב אליו את הראש, ועשתה כן כאשר שערה פזור".

לפי מבחן מידת ה"אשם" המקובל בפסיקה, פוסקת השופטת, "יהא זה צודק להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור של 25%".

השופטת מחשבת את הפיצויים להם זכאית התובעת, בסך 732,393 ש"ח, בעד כאב וסבל, הפסדי השתכרות, הפסדי פנסיה והוצאות. לאחר הפחתת שיעור ה"אשם תורם" (25%), מתקבלת תוצאה של 549,295 ש"ח. מסכום זה מנכה השופטת את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבלה התובעת, בסך 43,371 ש"ח.

סוף דבר: הקיבוץ ישלם לתובעת 505,924 ש"ח, 5,000 ש"ח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ.