אין פגם במנגנון איזון במסגרת הליך שיוך בתים, לפיו מועברים "תשלומי איזון" לקרן פנסיה שמורה, המיועדים להבטיח את עתידם הסוציאלי של כלל החברים. כך עולה מדיון שהתקיים בבית המשפט העליון, בערעורו של חבר שבי-ציון.

עוד על תהליך השיוך בקיבוצים:
מה קורה כשחבר קיבוץ לא רוצה לשייך דירה
משמרות: "צו מניעה" להליך שיוך הדירות בקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

החבר ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, שדחה את תביעתו לפיה תשלומי האיזון שהונהגו במושב השיתופי אינם חוקיים. המערער טען כי שבי-ציון גובה תמורה אסורה בעד רכיב הקרקע (בניגוד להחלטה 692 של מועצת מקרקעי ישראל - שיוך דירות במושבים השיתופיים).

לפי ההסדר בשבי-ציון, מבוצעת שומה לכל בית (ערך המגרש ביחד עם ערך הנכס המבונה). מסכום השומה מופחת שוויו של מגרש ממוצע ביישוב, ומתקבל סכום שמהווה את ערך המבנה המשויך (ללא רכיב הקרקע) לכל חבר בנפרד. לאחר מכן, נערך חישוב ממוצע של דמי העזיבה להם זכאי החבר בהתאם לוותק שצבר, ובהמשך נקבע גובה זכאותו האישית של כל חבר, המחושב לפי ערך המבנה שלו בצירוף השווי הכספי של דמי העזיבה להם הוא זכאי. במקרה בו זכאותו האישית של החבר נמוכה מערך בית המגורים שלו, הוא מזוכה בהפרש הכספי. במקרה ההפוך - על החבר להפקיד כספים בקרן האיזון.

מכאן טוען המערער כי חבר שבית המגורים המשויך לו בנוי על מגרש ששוויו עולה על שווי המגרש הממוצע, ולכן חייב לשלם ל"קרן האיזונים", משלם למעשה גם עבור רכיב הקרקע. המערער אומר כי הפגיעה האישית בו כתוצאה מגביית התמורה בעד הקרקע, נאמדת בסכום עודף של 113,686 ש"ח, אותו, לטענתו, האגודה אינה זכאית לגבות.

בדיון בפני הרכב השופטים אליקים רובינשטיין, אסתר חיות וניל הנדל, מבקש פרקליט המושב, עו"ד איציק פינק ("לאמעי, סידר, רהט, צידון, פינק, עורכי דין"), לדחות את הערעור, ואומר כי החבר מבקש לקבל "החלטה אחרת ושונה מזו שהחליטה האסיפה, ואין זה מסמכותם של בתי המשפט לייצר עבור האסיפה החלטה חדשה". הפרקליט מסביר כי ההחלטה הסדירה את שיוך הבתים והקמת קרן מילואים, "ואין מדובר בכספים לטובת האגודה עצמה", אלא לחבריה.

בית המשפט המחוזי כתב בפסק הדין כי התובע מבקש "לכפות את דעתו הפרטית על המושב ועל חבריו,
וזאת שנים לאחר שקיבל על עצמו את ההחלטות, היה חלק מהליך גיבושן והצביע בעדן". בדיון בערעור, מביע השופט רובינשטיין תמיהה כיצד היה המערער מעורב בעצמו בהליכי ההכנה והגיבוש של ההחלטות, ורק לאחר מכן "חשב למה לשלם סכום זה".

עו"ד הראל טיקטין, פרקליטו של החבר, ממהר להגיב כי העובדה שהמערער "היה חלק מההחלטות, בין אם מחברי ההנהלה ובין אם מחברי האגודה, אינה מונעת ממנו לתקוף את ההחלטות".

השופט רובינשטיין מסכים שאכן המערער אינו מושתק מטענותיו, אך מוסיף כי הוא מנוע מכך, "במובן של השכל הישר". השופטת אסתר חיות סבורה שכאשר "חבר אחד משלם יותר ואחר משלם פחות", הממוצע הוא תמיד לטובת מישהו, במיוחד כשסכומי האיזון מופנים ל"קרן שייהנו ממנה כל החברים". חברי המושב, מציינת השופטת חיות, מצאו כאן "מקור לייצר את הכסף, בערבות הדדית", והחליטו להשתמש בסכומי האיזון לצורך פנסיה.

השופט רובינשטיין מסכם: "זהו סוג של ערבות הדדית שאדם צעיר ישלם לקשישים שלא דאגו לעצמם לעת זקנה", ומציע למערער לחזור בו מערעורו. החבר מקבל את ההצעה, והערעור נמחק בלא שהוטל עליו חיוב בהוצאות.