"תביעה זו רווית אמוציות", במיוחד מצד הנתבע, זיגי שרמן, מקיבוץ האון, "כמי שרואה את הקיבוץ בו גדל, משוש חייו, משתנה לנגד עיניו, שלא כרצונו. אך עם כל ההבנה לתחושותיו של הנתבע ולעמדותיו העקרוניות", אומרת השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, "התביעה תוכרע בהתאם לדינים החלים עליה".

עוד על פרשת זיגי שרמן וקיבוץ האון:
האון נגד זיגי שרמן: "פנה את שטחיך בקיבוץ"
האון: שרמן וזהבי הגישו תלונה למבקר המדינה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

זיגי שרמן (61), שמנהל זה שנים קרבות מאסף נגד "הסדר החוב בהאון" ההופך את הקיבוץ ליישוב קהילתי תוך הסדרת חובותיו, ניגף גם במאבקו האישי על המשך החזקתו במבנים שונים, בהם קיבל מהקיבוץ הרשאה לשימוש עוד בשנת 2002, לצורכי עיסוקו ופרנסתו.

נזכיר כי לפי "הסדר האון" על הקיבוץ להשיב, בין היתר, למנהל מקרקעי ישראל שטחים - שאינם דירות מגורים - המוחזקים בידי חברי קיבוץ או תושבים בשטח הקיבוץ, כשהם ריקים ופנויים. אם לא יעמוד הקיבוץ בהתחייבותו להחזרת השטחים, הוא יהיה עלול - כך נקבע בהסדר - לשלם למנהל פיצוי מוסכם בסך מיליון ש"ח. כדי ליישם זאת, פעל הקיבוץ להחתמת המחזיקים בשטחים או במבנים שכאלה על הסכם חדש, המסדיר את ההרשאה להחזיק בנכס, קובע את התמורה שישלם בעדו המחזיק, וכולל התחייבות לפינוי השטחים במסגרת "הסדר האון".

שני קצות החבל
בין המחזיקים בנכסים בשטח הקיבוץ מצוי, כאמור, גם שרמן. אכן, אומר הקיבוץ, הוא נתן לשרמן זכות שימוש במחסנים באזור המשקי (המשמשים אותו לאחסנה ולמכירה של ציוד, לולבים בקירור, עזים, כבשים וחמורים). אך לטענת הקיבוץ, לא רק שבחלק מהמקרים פלש שרמן לשטחים באזור המשקי ללא רשות הקיבוץ, אלא שהוא אינו משלם כלל תמורת השימוש בשטחים שהוא מחזיק.

שרמן סירב לחתום על הסכם חדש, ולאחר שנדחתה עתירתו לבג"ץ נגד יישום "הסדר האון", חידש הקיבוץ את ההליכים, ובאמצעות עורכי הדין אבנר צור וליאור אוחנה ("בלטר, גוט, אלוני ושות'"), ביקש מבית משפט השלום בטבריה להורות על פינויו של שרמן משטחים בהם הוא מחזיק בקיבוץ, שאינם דירת המגורים שלו.

עוד ביקש הקיבוץ לחייב את שרמן לשלם את חובו לקיבוץ בסך 84 אלף ש"ח בעד השימוש שעשה במבנים או בשטחי הקיבוץ במשך שבע השנים האחרונות.



בבית המשפט טען שרמן, באמצעות עו"ד שחר המאירי, כי התביעה "הנה חלק ממסע נקמה והכפשה המנוהל כנגדו, לאחר שזה שנים מספר מנהל הוא מאבק משפטי נגד הסדר פירוק הקיבוץ" - אולם בית המשפט סבור אחרת.

אין לקבל התנהלות כזו, אומרת השופטת, של מי שמבקש "לאחוז בחבל בשני קצותיו": להמשיך להשתמש "בנכסי הקיבוץ לרווח אישי, ואף להרוויח כסף רב", כפי שהעיד בבית המשפט, "ומאידך לסרב לחתום על חוזה חדש".

"הנתבע אינו יכול לעשות דין לעצמו - להחזיק שטחים נרחבים בקיבוץ מבלי לשלם דמי שימוש ראויים או דמי שכירות, ואף לסרב לחתום על הסכם", קובעת השופטת. "הנתבע יכול לנהל משא ומתן טרם חתימתו על הסכם, להביע את הסתייגויותיו בדרכים לגיטימיות וחוקיות, אך אינו יכול לעשות דין עצמי, כפי שעשה בפועל במשך שנים".

שרמן מתעקש. "הרכוש לא שייך לו, אלא לקיבוץ", הוא אומר, שהרי כך קובע תקנון האגודה השיתופית. הוא ממשיך ומסביר כי לדעתו, לא ניתן לשנות את מטרות הקיבוץ כפי שהן מופיעות בתקנון.

השופטת לא משתכנעת. "לא יעלה על הדעת שהתובע יעשה שימוש במחסני הקיבוץ ובשטחיו, יעביר את הכנסות העסק לכיסו האישי, ומנגד, כאשר צריך לשלם בעבור שימוש זה, יתנגד בכל תוקף, תחת אמתלה של עיקרון זה או אחר, או הפרת התקנון. מאבקיו המשפטיים נגד שינוי סיווג הקיבוץ או כל החלטה אחרת של הקיבוץ, לגיטימיים ככל שיהיו, אין בהם להשליך על מחויבותו לעמוד בהסכמים, ולשלם תמורה בעד השימוש בנכסי הקיבוץ".

פינוי ותשלום
הנתבע מנסה לכפות על הקיבוץ את השקפתו בדבר מטרות הקיבוץ, מוסיפה השופטת, ולעשות ככל שידו משגת כדי לפגוע או לבטל את הסדר האון, למרות שהסדרים אלה נתקבעו כדין. הקיבוץ, אומרת השופטת,
"נהג כלפי הנתבע כבית הלל", ואף הפחית בשלב מסוים את דמי ההרשאה בהם היה חייב הנתבע, אלא שהנתבע ביכר לעשות דין עצמי. "משהסדר הפירעון עבר את מבחן בג"ץ, לא נהיר לי", תמהה השופטת, "הכיצד הנתבע ממשיך לעשות כרצונו".

סוף דבר, השופטת פוסקת כי על שרמן לפנות בתוך שלושים ימים את את כל המבנים והשטחים שבחזקתו המצויים בשטח המשקי של הקיבוץ, למעט הדירה בה הוא מתגורר, והיא מוציאה צו מניעה קבוע המונע משרמן לתפוס חזקה כלשהי בשטח מהשטחים הללו.

בנוסף, מחייבת השופטת את שרמן לשלם לקיבוץ דמי שימוש בסך 84 אלף ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (אוגוסט 2012), הוצאות משפט בסך 2,200 ש"ח, ושכר