בת קיבוץ מחניים (התובעת) עבדה בעיר הגדולה, בחברה שעסקה בגיוס כספים עבור עמותות. משהורעו תנאי עבודתה, היא שוחחה על כך עם מנכ"ל הנתבעת, אך זה אמר "שהדבר לא בשליטתו", ולכן היא "הודיעה על כוונתה לסיים את עבודתה עם סיום חוזה השכירות בדירתה, בסוף ינואר 2008, ולהעתיק מקום מגוריה לקיבוץ בו חיים הוריה - מחניים שבגליל העליון", מתאר בית המשפט.

עוד סיפורי פיטורים מקיבוצים:
מענית: תבע את "גלעם" 25 שנים אחרי שפוטר
הקיבוץ פיטר את הלולן רגע לפני הפנסיה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לפי סעיף 8 לחוק פיצויי פיטורין, זכאי עובד לפיצויי פיטורין אם התפטר מעבודתו עקב העתקת מקום מגוריו מיישוב שאינו חקלאי אל יישוב חקלאי. במקרה כזה רואה החוק את התפטרות העובד כ"פיטורים".

בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה בתל אביב, באמצעות עו"ד יניב שגיא, טוענת התובעת כי התפטרותה מזכה אותה בפיצויי פיטורים משני טעמים: האחד - שהתפטרותה באה מחמת הרעה מוחשית שחלה בתנאי עבודתה, בהמשך למשבר כלכלי שפקד את הנתבעת. השני - כיוון שהתפטרה עקב העתקת מקום מגוריה לקיבוץ מחניים.

באמצעות עו"ד רפאל רפאלוב טוענת הנתבעת כי התובעת לא הודיעה על התפטרותה אלא ביקשה לצאת לחופשה כדי "לנוח בקיבוץ בו גדלה".

הרכב שופטי בית הדין לעבודה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ושני נציגי ציבור, אינו נותן אמון בגרסת הנתבעת, לפיה התובעת "יצאה לחופשה ללא תשלום". בית הדין נותן אמון בעדות התובעת (ש"עמדה על גרסתה באופן עקבי ומעורר אמון"), לפיה חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. הוא מתאר שהתובעת "נאלצה לעבוד קשה יותר, עבדה שעות ארוכות יותר, על חשבון זמנה הפרטי, ולעיתים גם בשעות הלילה ואף עד חצות, והדבר לא בא לידי ביטוי בשכרה".

משהעמידה התובעת את הנתבעת על כוונתה להתפטר מחמת ההרעה המוחשית שחלה בתנאי העבודה, ומשזו הבהירה לה "שאין ביכולתה לתקן את ההרעה", פוסק בית הדין: "יש לראות בהתפטרות התובעת, עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, משום פיטורים".

בית הדין מוצא גם שהתובעת עברה מיד לאחר סיום עבודתה לקיבוץ מחניים, בו היא מתגוררת עד היום. "נאלצתי, כדי להתקיים - לאחר שבע שנים בהן לא גרתי במקום בו נולדתי - לחזור לגור אצל הוריי בקיבוץ במשך תקופה מסוימת, עד ששכרתי דירה בקיבוץ בתנאים של בת משק", העידה התובעת.

"השינוי בתנאי העבודה אצל הנתבעת ואובדן הביטחון הכלכלי אילצו אותה לסיים את שכירות דירתה בתל אביב ולחזור לבית הוריה", מתאר בית הדין, "וכתוצאה מכך לא יכולה היתה עוד להמשיך בעבודתה גם אם היתה רוצה בכך.
מעצם היותו קיבוץ, נופל יישוב זה באופן אוטומטי להגדרת יישוב חקלאי", אומר בית הדין ומוסיף שהוא "נוטה לדעה כי ניתן לראות את התפטרות התובעת גם כפיטורים מכוח סעיף 8 לחוק".

בית הדין עורך חישוב של סכום הפיצויים להם זכאית התובעת, שעבדה 27 חודשים ושכרה הקובע היה 5,773 ש"ח, ומחייב את הנתבעת לשלם לה פיצויי פיטורים בסך 12,989 ש"ח.

בנוסף, מחייב בית הדין את הנתבעת לשלם לתובעת 5,439 ש"ח בעד חודש עבודה שבו הולן שכרה, בצירוף ריבית והצמדה ומחצית משיעור פיצויי הלנת השכר. עוד תשלם הנתבעת שכר עבודה בסך 2,066 ש"ח, בעד חודש העבודה האחרון אותו לא שילמה; בונוס בסך 7,000 ש"ח; דמי הבראה בסך 2,809 ש"ח; ופדיון חופשה בסך 6,560 ש"ח. סכומים אלה ישולמו בצירוף ריבית והצמדה, מחודש ינואר 2008 (מועד ההתפטרות).

כן פוסק בית הדין כי הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות ההליך בסך 750 ש"ח, ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח.

זהו עוד מקרה המלמד כי עמידה ואי-ויתור על זכויות שמוקנות לעובד - יכולים להניב פירות, גם אם מדובר בהמתנה של ארבע שנים ויותר.