האם יודע בית הדין לעבודה לבחון "כליות ולב"? היכול הוא לדעת אם "אוטם שריר הלב" בו לקה התובע - חבר קיבוץ, מנהל בחברה בגליל העליון - הוא "תאונת עבודה", המזכה אותו בדמי פגיעה בעבודה מהמוסד לביטוח לאומי, או שמא מדובר באירוע בריאותי שאדם חשוף לו?

עוד על הבריאות בקיבוצים:
קופ"ח כללית לא הצליחה להוכיח ששילמה לקיבוץ
משרד הבריאות לאחיות בקיבוץ: רק שרוול ארוך
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

התובע מתאר כי לאירוע הלבבי בו לקה "קדם לחץ נפשי ניכר שנבע משתי פגישות בהן נכחו מנהליו הבכירים, עם לקוחות חשובים אשר בטיפולו, שאיימו להפסיק את קשרי העבודה עם החברה בה עבד". לכן, הוא טוען, יש להכיר בקשר הסיבתי בין המצב הנפשי שחווה לבין אוטם הלב שאירע לו.

המוסד לביטוח הלאומי מבקש לדחות את התביעה.

השופטת ורד שפר, מבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, מסבירה כי כדי שאירוע לבבי יוכר כתאונת עבודה, יש למצוא כי אכן אירע אירוע חריג במהלך העבודה של התובע. כאירוע חריג, מוסיפה השופטת, "ייחשב דחק נפשי בלתי-רגיל בחיי העבודה, התרגזות או מאמץ גופני יוצא דופן".

התובע טוען כי "חש מתח חריג בשתי הפגישות שהתקיימו, שכן חשש כי בעקבותיהן יפוטר",
ובית הדין מבקש לברר את הנתונים העובדתיים הנוגעים לכך.

"בית הדין, לצערו, אינו בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם", אומרת השופטת, ולכן, יש להוכיח את "ההתרגזות הסובייקטיבית בעוצמה חריגה" באמצעות ראיות אובייקטיביות, ו"אין די לעניין זה בעצם אמירת התובע, כי התרגז התרגזות חריגה".

מניתוח האירועים והתיעוד הרפואי קובע בית הדין כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולשכנע כי ביום בו עבר אירוע לבבי אכן אירע לו אירוע חריג בשגרת עבודתו, אשר גרם לו מתח נפשי יוצא דופן. התביעה נדחתה.