"שינויי העיתים והשינויים בחברה הישראלית בכללותה ובתנועה הקיבוצית בפרט, לא פסחו גם על קיבוץ סער", פותח השופט רון סוקול, מבית המשפט המחוזי בחיפה, את פסק דינו, בו הוא דוחה אחת לאחת את טענותיהם של התובעים, שמונה מחברי קיבוץ סער.

עוד על תהליך השיוך בקיבוצים:
משמרות: "צו מניעה" להליך שיוך הדירות בקיבוץ
המנהל פרסם הוראות לשיוך "חלקת המגורים"
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

התובעים ביקשו, באמצעות עו"ד הראל טיקטין, לבטל סדרת החלטות העוסקות בשיוך דירות לחברים, מהטעם שאלה נוגדות את הוראות הדין והוראות מנהל מקרקעי ישראל, ושהן, לטענתם, מפלות, מקפחות ובלתי-סבירות. פסק הדין מספק שורה של תשובות לסדרה של שאלות בתחום שיוך הדירות.

קיבוץ סער, באמצעות עורכי הדין עומר כהן, איתן ניר ומורן קורן ("שלמה כהן ושות'"), טוען מנגד כי ההחלטות התקבלו כדין, ומציין כי הליך שיוך הדירות "מחייב עריכת איזונים בין האינטרסים השונים. אלה נעשו באופן המיטיב עם הצעירים על חשבון הוותיקים, שהסכימו לוותר על חלק מזכויותיהם". אסיפת החברים, לדברי סער, ריבונית להחליט בדבר מתכונת האיזון, ואין להתערב בהחלטותיה.

"שקטו ולא נקטו"
כ-140 חברים מעל גיל שלושים ישנם בקיבוץ סער, מתוכם כחמישים גמלאים. ב-7 בנובמבר 2002 החליט הקיבוץ על שיוך דירות לחברים. נקבע שמועד קבלת ההחלטה יהיה "היום הקובע" לזכויות החברים בשיוך דירות. עוד הוחלט שהיישום מותנה בקביעת הסדר מפורט ובשינוי תקנון הקיבוץ.

במהלך שנת 2005 החליט סער על שינוי התקנון בנוגע לשיוך דירות המגורים. במסגרת תוכנית השיוך הוכנה רשימת החברים שהיו חברים ביום הקובע, וחושב הוותק שצבר כל אחד מהם לאותו מועד. בשנת 2008 אושר השינוי בתקנון הקיבוץ.

פער השנים שבין המועד הקובע (2002) לבין אישור השינוי בתקנון הקיבוץ (2008), הוא הבסיס לטענתם העיקרית של החברים-התובעים. לשיטתם, יש לבטל את החלטות הקיבוץ שהתקבלו לפני אישור התיקון בתקנון הקיבוץ, וטרם שינוי סיווגו של סער ל"קיבוץ מתחדש". לטענתם, עד שלא אושר שינוי התקנון, לא היתה האסיפה מוסמכת לקבל החלטות באשר לשיוך דירות.

די בכך שהתובעים לא פעלו נגד ההחלטה, "השתהו, שקטו ולא נקטו כל הליך עד שהושלמו ההליכים לאישור תוכנית השיוך" - כדי להצדיק את דחיית טענתם, אומר השופט, שכן התנהלות הקיבוץ לגבי אישורה של תוכנית השיוך התבססה על ההנחה כי ההחלטות תקפות.

השופט מסביר כי ההחלטה בדבר המועד הקובע "לא נועדה להעביר זכויות קניין לחברים או ליישם את תוכנית השיוך". זו רק "הצהרת כוונות להליך שיוך דירות", והיא אינה משנה את הזכויות המשפטיות של החברים, שכן היא מותנית בשינוי תקנון ובאישור הסדר מפורט בעתיד, ואין בה כדי לסתור את תקנון הקיבוץ או את הגדרתו כקיבוץ שיתופי.

לשאלה האם יש קשר בין המועד בו שונה סיווגו של סער ל"מתחדש", לבין עניין תוכנית השיוך, עונה השופט רון סוקול: תקנות הסיווג לא נועדו להסמיך את אסיפת החברים להחליט על שינויים או להעניק לה כוחות כלשהם. התקנות עוסקות רק בדרך רישומם של קיבוצים בידי הרשם ובקביעת סוגים שונים של קיבוצים.

הסיווג נעשה בדיעבד, לפי הזכויות הקבועות בתקנון, ולא כתנאי לביצוע שינויים. משאישרה אסיפת החברים את תוכנית השיוך ואת תיקון התקנון, היא אשררה גם את ההחלטה בדבר היום הקובע, וברור שבעת אישור השינוי בתקנון, היא היתה מוסמכת לעשות כן.

ועוד שאלה: הניתן היה לקבוע יום-קובע בשנת 2002, עוד קודם לתחולתן של "תקנות הסיווג" (בשנת 2006)? קביעת היום-הקובע מסורה להחלטת האסיפה הכללית, אומר השופט. הקביעה חיונית כדי להבטיח ודאות ויציבות ולמנוע ספקולציות, התנהגויות אסטרטגיות ומחלוקות עתידיות. בכל קביעה של יום-קובע לביצוע שינוי יש משום שרירות שעשויה לפגוע בקבוצה כזו או אחרת, אולם כל עוד לא הוכח שההחלטה מונעת משיקולים זרים, בכוונה לפגוע באיש או לקדם קבוצה כלשהי באופן בלתי-סביר - אין מקום שבית המשפט יתערב בהחלטת האסיפה.

שיוך או חשבונאות
השופט סוקול צולל לתוך מנגנוני האיזון והתחשבנות של שיוך הדירות בקיבוץ, ונותן מענה גם לשאלה כיצד יש לחשב את ערך הדירות, האם לפי "הערך המאזני של הדירות (כרשום בספרי החשבונות של הקיבוץ), כטענת התובעים,
או לפי הערכת שמאי. אין לנו עניין "בחשבונאות מס", משיב השופט, אלא "בתוכנית שיוך".

חישוב הדירות לפי עלות היסטורית מופחתת, כפי שהיא רשומה במאזן, אינו משקף את שוויים האמיתי של הנכסים המועברים לחברים. מעת שהנכסים משויכים לחברים - יש להם ערך כלכלי ממשי והם משמשים ביטחון כלכלי לחבר.

משכך, סביר שיש להעבירם לחבר לפי הערכת שוויים האמיתי באמצעות שמאי. אין פגם בכך שנערכה רק "שמאות מדגמית" לגבי הדירות