במקרים רבים, ההליכים המקדמיים בבית המשפט הם "פרומו" למתרחש בהמשך. בוקר ממושב בגולן, בעל עדר בקר, הוציא, לטענת קיבוץ גונן, את דיבת הקיבוץ רעה.

עוד מקרי לשון הרע מקיבוצים:
כנרת: לשון הרע בדף המידע הפנימי
חולתה: הקיבוץ תבע שני חברים על לשון הרע
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בתביעה שהגיש גונן לבית משפט השלום בתל אביב נגד אותו בוקר, טוען הקיבוץ כי לשון הרע הוצאה כלפיו במכתב ששלח הנתבע למשרד הביטחון, בו כתב כי הקיבוץ "הוא תאב בצע וגונב כספים ממשרד הביטחון", ובעתירה אחרת שבין הצדדים כתב: "התובע (הקיבוץ) נמנע בכוונה מכיבוי שריפות בשטחי המרעה, על מנת לקבל פיצויים מקופת משלם המסים".

הנתבע, לאחר שקיבל את התביעה בה הוא נתבע לשלם לקיבוץ פיצוי בסך 100 אלף ש"ח, הגיש תביעה נגדית נגד הקיבוץ, אף היא בעילת לשון הרע. הוא טוען שם כי הקיבוץ, או מי מטעמו, הפיץ מכתב בו נאמר שהנתבע
"פתח שערים, פגע בגדרות, החדיר בקר לשטח המרעה של הקיבוץ בסיכון חיי אדם".

במסגרת ההליכים המקדמיים מבקש הבוקר מהקיבוץ להשיב על "שאלון" ו"לגלות מסמכים" שברשותו, אך השופטת מסרבת לכך, מנמקת כי הבקשה לגילוי מסמכים "טומנת בתוכה מסמכים שונים, שהיקפם משתרע על פני שנים, ושאלות שאינן בהכרח רלוונטיות להליכים שלפניה", ומדגימה זאת בדרישה שמבקש התובע להפנות לקיבוץ, שיגלה את "כל המסמכים שהועברו בין משרד הביטחון ובין הקיבוץ בנוגע לשטחי המרעה בין השנים 2012-1998".

הנטל להוכחת תביעה מוטל, ככלל, על התובע, אומרת השופטת. בתביעה על לשון הרע, היא מסבירה, נבחנת "האמת לשעתה", כלומר: נשאלת השאלה מהם הדברים שהיו ידועים באותה עת. לפיכך, לדבריה, "מסע הדיג" שמבקש לנקוט הנתבע (שמחפש "לדוג" מסמכים) בדיעבד - אינו רלוונטי, ומכביד.