אם ובתה ביקשו לבנות את ביתן בשכונת בנים בקיבוץ משמרות. הבת, באוגוסט 2009, חתמה על מסמך הצטרפות לקבוצת הבנייה והפקידה 30 אלף ש"ח. היא הגרילה מגרש, חתמה על הסכמים ומסמכים שונים, וגייסה כספים. האם מכרה את ביתה במימוש מהיר כדי לגייס כספים לבנייה, ועשתה זאת במחיר שהיה פחות בהרבה משוויו.

עוד מקרי פיצויים בקיבוצים:
מגל: הקיבוץ לא יפוצה על קרקע שהשיב למנהל
הוצאו מהקיבוץ לא כדין - ויקבלו פיצוי
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השתיים שילמו מס רכישה בעד הקרקע בקיבוץ, קיימו מפגשים עם האדריכל, ביצעו שינויים בתוכנית, שילמו לו מקדמה על חשבון התוכניות, בחרו את המטבח ואת העיצוב בדירה, קבעו נקודות חשמל וגז, העבירו תשלום מס שבח, ועוד 28,655 ש"ח בעד היטלים ואגרות, לפי דרישת קיבוץ משמרות ומנהלת הפרויקט, ובכלל, כפי שמתארת השופטת שושנה שטמר, מבית המשפט המחוזי בחיפה - "התרוצצו, כמנהג בוני בית חלומותיהם".

בספטמבר 2012 העבירה הבת המחאה בסך 825,416 ש"ח לקיבוץ. אך חלומות לחוד ומציאות לחוד - והחלום נגוז, כאשר דחתה האסיפה הכללית של משמרות את מועמדות השתיים באוקטובר 2012 (בהפרש של שני קולות לרעתן), וההתקשרות עמן בוטלה.

בבית המשפט, באמצעות עו"ד יוסי פאר, תובעות השתיים פיצוי בטענה כי הקיבוץ היה צריך לקיים קודם את הליך ההצבעה על חברותן בו, ולא ליצור מצב בו נדרשו להשקיע כספים וזמן בפרויקט. התנהלות כזו, טוענות התובעות, היא רשלנית וחסרת תום לב. קיבוץ משמרות, באמצעות עו"ד איל קרמר, השיב כי ההתקשרות היתה כפופה לקבלתן לחברות בקיבוץ,
וכי תנאי זה היה ידוע לתובעות.

התביעה המקורית של השתיים היתה לאכיפת ההסכם למכירת המגרש להן. במהלך הדיון הוסכם כי הן תוותרנה על סעד האכיפה לקבלת המגרש המסוים שיועד להן, והוצע שתגשנה מועמדות לקבל מגרש אחר, במסגרת שלב ב' להרחבה בקיבוץ, אך חברי הקיבוץ חזרו ודחו את מועמדותן, ומכאן תביעתן המתוקנת בסך 1.335 מיליון ש"ח פיצויים, והשבה של סכומים ששילמו.

סוף דבר, משהוסדרה, כך נראה (הגם שאין לכך ביטוי בהחלטה), השבת הכספים ששילמו התובעות למשמרות - הוסמכה השופטת לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה. השופטת שטמר קובעת שעל הקיבוץ לשלם לתובעות 130 אלף ש"ח, ועוד הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 13 אלף ש"ח.