כבר כמה שנים מתרוצץ עו"ד רון רוגין עם העתירה שהגיש בשנת 2006, בשם קיבוץ אורים ועוד 120 קיבוצים נוספים, בה הם טוענים כי בתקופה שבין השנים 1994-1981, הם היו זכאים להנחה בשיעור 5% באגרת הטלוויזיה ששילמו לרשות השידור, בשל גבייה מרוכזת מחברי הקיבוצים.

עוד על האגרה והקיבוצים:
לא רוצה לשלם אגרה? "הוכיחי שאין לך טלוויזיה"
הקיבוצים דורשים: בלי אגרה בתביעה על האגרה
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לטענת הקיבוצים מדובר בסך נומינלי של כ-2.2 מיליון ש"ח, ובשערוך מלא, עם ריבית והצמדה עד יום הגשת התביעה, מדובר על למעלה מ-21 מיליון ש"ח. טענת הקיבוצים היא כי הם היו זכאים להנחה מכוחה של הוראה ב"תקנות רשות השידור", שהיתה תקפה אותה עת (ובוטלה בשנת 1994), אך לא הוענקה להם בפועל. באמצעות עו"ד רון רוגין הם עתרו לפסק דין שיצהיר על זכותם לקזז סכומים אלה כנגד חיובי האגרות העתידיות שיידרשו לשלם לרשות השידור.

רשות השידור, באמצעות עו"ד איתמר גלרשטיין, כופרת בזכותם זו של הקיבוצים ואף דוחה את הנתונים והעובדות לפיהם בוצע החישוב של הסכום לו טוענים הקיבוצים.

השופט אריאל ואגו, מבית המשפט המחוזי בבאר שבע, החליט לדון תחילה רק בשאלה אם יש לקיבוצים זכות לקבל את "סעד הקיזוז", לו עתרו. אם התשובה תהיה חיובית, כי אז הם יצטרכו להוכיח את הסכומים שיהיה זכאי כל קיבוץ לקיזוז בהמשך.

בדרך להכרעה בשאלה זו, בוחן השופט את השאלה אם רשאי הקיבוץ לפעול, כמיופה כוח או כמייצג את חבריו, על בסיס התקנון "הטיפוסי". תקנוני הקיבוצים, אומר השופט, מבוססים ברובם על נוסח אחיד הכולל סעיפי "ייפוי כוח", הגם שלא בצורת מסמך נפרד ופרטני. "נוסח הסעיף הטיפוסי לעניין ייפוי הכוח", אומר השופט, "קובע כי לשם קיום מטרותיו של הקיבוץ, יהיה הוא מוסמך לפעול כמיופה כוח, בשמו ובמקומו של חבר הקיבוץ".

השופט מוצא כי "כשמדובר בעניין ספציפי המשותף לכלל החברים, ומשקף מיצוי של זכות שגם עומדת לכל חבר בנפרד - יכולים הקיבוצים, כמיופי כוח של החברים, להתייצב בהליך הנוכחי גם כמייצגי החברים הבודדים".

עוד בודק השופט מי היה החייב באגרה, החבר או הקיבוץ. לדעתו, מוטלת חובת תשלום האגרה בחוק רשות השידור על החזקת המקלט, ומכאן ש"החבר הבודד, ולא הקיבוץ - האגודה השיתופית, הוא המחזיק החייב באגרה".
מאחר שהקיבוצים ביצעו גבייה מרוכזת, הם רשאים לדרוש את מתן ההנחה.

באשר לטענת הרשות כי זכות הקיזוז של הקיבוצים התיישנה, כך שלאחר חלוף שנים רבות אין להם עוד זכות לקזז מהתשלום את ההנחה שהגיעה להם, אי אז בשנות השמונים - אומר השופט: "עוד טרם התיישנה תביעת הקיבוצים להחזר ההנחה, הם גילו דעתם שאינם מוותרים ואינם מוחלים על זכותם" והחלו בהגשה של הליכים משפטיים, עוד בשנת 1998, בדרך של תביעה ייצוגית, שבוטלה בהמשך.

לא ניתן לומר, אומר השופט, כי חלוף הזמן שהוקדש למאבק המשפטי הביא להתיישנות הזכות, וגם שיקולי צדק ויושר אינם חוסמים את דרך הקיבוצים. מכאן הוא קובע: "זכותם של הקיבוצים וחבריהם לקיזוז ההנחה לא התיישנה".

השופט מכיר אפוא בזכות הקיבוצים לקבל את "סעד הקיזוז" לו עתרו, בכפוף להוכחתם, בהמשך, של הסכומים השונים, באופן פרטני, לכל קיבוץ. לנוכח טענת רשות השידור כי על כל קיבוץ להביא הוכחות מקוריות באשר לגובה המדויק של האגרות ששילם עבור חבריו - נראה כי לעו"ד רוגין, ול-121 הקיבוצים, עוד נכונה עבודה רבה.