האם גוברת "הזכות לחיי משפחה" על תקנון הקיבוץ? האם חלה זכות זו גם על זכויות היסוד של חברת קיבוץ מעברות ובן זוגה, כאזרחים וכבני אדם, משמע: הזכות להתגורר בקיבוץ יחדיו כבני זוג? האם גוברת "הזכות לכבוד האדם" על סעיף 68 בתקנון הקיבוץ, לפיו "חבר אינו רשאי להתיר להתגורר, למסור לשימוש או לתת רשות שימוש בדירה שנמסרה לשימושו על ידי הקיבוץ לאדם אחר שאינו חבר הקיבוץ, לרבות בן זוג, ללא קבלת הסכמה מפורשת בכתב מהקיבוץ"?

עוד סיפורים על פינוי מקיבוצים:
אשדות איחוד: בן משק ואשתו יסולקו מהקיבוץ
האון: הצעירים מוחים על "צווי פינוי" נגדם
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

שאלות נכבדות אלה זכו למענה במסגרת תביעה של קיבוץ מעברות, באמצעות עו"ד אילת הליבני, להורות על פינוי "בן זוג של חברה" מהדירה בה הוא מתגורר יחד עמה. מעברות מתאר בתביעתו כי בן הזוג הנתבע מתגורר יחד עם חברת קיבוץ בדירתה בקיבוץ, שנמסרה לשימושה כבת-רשות בקיבוץ. מעברות טוען כי לפי תקנונו, אין חבר רשאי להתיר לאחר שאינו חבר, לרבות בן זוג, לעשות שימוש בדירה שנמסרה לשימושו, ללא הסכמת הקיבוץ.

משניעור חשדו של מעברות כי הנתבע מתגורר עם החברה בדירה, "ללא ידיעת הקיבוץ והסכמתו, ונוהג כפולש ומשיג גבול", קיים הקיבוץ פגישות עם השניים, "בהן הם הכחישו" את הדברים. בפגישות אלה הבהיר מעברות לנתבע שעליו לקבל "היתר למגוריו בקיבוץ ולחתום על הסכם תושב, המסדיר את יחסיו עם הקיבוץ". מעברות מוסיף ומתאר "אירועים בהם נהג הנתבע באלימות", לכאורה, ומשכך התקבלה במזכירות הקיבוץ החלטה לאסור את כניסתו למקרקעי הקיבוץ ולדירה. בתגובה לכך הודיעו בני הזוג כי הנתבע אכן "מתגורר בדירה", אך "חרף דרישות הקיבוץ לעזוב את המקום, הוא מסרב להתפנות, ומוסיף להתגורר בדירה".

באמצעות עו"ד הראל טיקטין טוען הנתבע כי אינו בגדר פולש לדירה, "משום שרעייתו העניקה לו רשות לשהות בה עמה, מעת לעת, וכי אין הקיבוץ רשאי לאסור כניסת בני אדם לדירות חברי הקיבוץ, כל עוד החברים עצמם מתירים זאת". עוד הוא מכחיש את ההתנהגות המיוחסת לו. טענתו המרכזית של עו"ד טיקטין, בעניין זה, נוגעת לזכות היסוד של הנתבע ורעייתו לחיי משפחה תחת קורת גג אחת, הגוברת, לטענתו, על הוראות תקנון הקיבוץ.

הרשמת, יפעת אונגר ביטון, מבית משפט השלום בנתניה, מוצאת כי זכותו של הקיבוץ בקרקע ניתנה לו, ולא לחבריו, ומכאן שזכות החברים אינה זכות עצמאית. אין לחברת הקיבוץ אלא את הזכויות שנתן לה הקיבוץ, ואלה אינן כוללות זכויות קנייניות בדירה, מה עוד שלפי הנוסח המתוקן של תקנון מעברות,
אין לחבר בקיבוץ כל זכויות בדירה ואין בכוחה של חברת הקיבוץ להעביר לבן זוגה זכויות בה. גם זכותה שלה, כבת-רשות בדירה לצורכי שימוש ומגורים, מוגבלת לשימושה האישי, ואין היא רשאית להרשות לאחר, לרבות לבן זוגה, להשתמש או להתגורר בה מבלי לקבל את הסכמתו המפורשת של הקיבוץ בכתב, מוסיפה הרשמת.

כאשר בחרה בת הזוג להיות לחברה בקיבוץ, מוסיפה הרשמת, היא עשתה זאת מתוך מודעות להשלכות הנובעות מחברותה, לזכויותיה ולחובותיה, וקיבלה על עצמה את הנורמות המקובלות בקיבוץ שבאות לידי ביטוי בתקנונו. מעברות קבע כי תושביו שאינם חברים יהיו מורשים להתגורר בו בכפוף לחתימת הסכם תושב, אך כאן בן הזוג סירב לכך. "אין הקיבוץ חייב להחזיק בתחומיו את מי שאינו מוכן לקבל על עצמו את תנאי התושבות", קובעת הרשמת.

הרשמת אומרת כי לדעתה, "בנסיבות בהן קיים סירוב להצטרף לקיבוץ כתושב - אין הפגיעה בזכות היסוד לחיי המשפחה המשותפים בלתי-מידתית", ולכן היא מורה לבן הזוג לפנות את הדירה בתוך תשעים יום, ולשלם לקיבוץ את הוצאותיו המשפטיות בסך 4,500 ש"ח.