איך קורה שכעשרים בעלי דין הולכים לבג"ץ, חלקם משתעלים, חוזרים ממנו ולא באמת מרגישים שהבעיה נפתרה?

עוד מאבקים על איכות הסביבה בקיבוצים:
גלאון: עוד סיבוב במאבק הקיבוץ נגד האנטנות
קיבוץ יפתח: "לא רוצים מחצבה מול הבית"
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ההסבר יבוא בהמשך, אך תחילה העובדות, כפי שמתארת אותן השופטת מרים נאור, מבית המשפט העליון: "ברחבי צפון השומרון פועלות עשרות מפחמות, מרביתן בשטח B, בו הסמכויות האזרחיות מסורות לרשות הפלסטינית, ומקצתן בשטח C, שהשליטה האזרחית בו היא ישראלית. המפחמות פולטות בעת עבודתן עשן רב, שמביא לזיהום אוויר ניכר ולמטרד ריח קשה לתושבי היישובים הסמוכים למפחמות, והופך את חייהם של התושבים לבלתי-נסבלים".

למען הגילוי הנאות אציין כי כותב שורות אלה מתגורר באזור המדובר ומדי ערב נאלץ למהר ולהגיף, עם בני משפחתו, את חלונות ביתו שבקיבוץ מצר, כדי לנסות להימלט מהעשן ומהריח הכבד הגולשים וזורמים להם מגבעות השומרון ופוגעים בתושבי הקיבוץ, כמו גם ביישובים הסמוכים.

מאבק מתמשך של תושבי היישובים בשלוש השנים האחרונות, ותלונות חוזרות, גרמו למשרד להגנת הסביבה לנטר את המטרדים ולאמת את התלונות. הלחץ הביא לשורה של פעולות אכיפה מצד המדינה, באמצעות המנהל האזרחי, נגד מפחמות הממוקמות כולן בשטח C.

המדינה אומרת שהמפחמות ממוקמות על שטח חקלאי ומוגדרות כ"בינוי". לפי חוק התכנון הירדני נדרש היתר בנייה כדי להפעילן, ובהיעדרו - ניתן להוציא להן צווי הריסה וצווי הפסקת עבודה. באמצעות צווים אלה ומימושם הפסיק המנהל את פעולתן של מרבית המפחמות, למעט כמה מפחמות הפועלות בשטח C, בצדה המערבי של גדר הביטחון.

כנגד צווי ההריסה וצווי הפסקת העבודה הגישו בעלי המפחמות שש עתירות לבג"ץ, שהוציא כנגד המדינה, לפני יותר משנה, צווים ארעיים שמנעו את הפסקת פעילות המפחמות.

כך הגיעו לבג"ץ שורה של בעלי מפחמות, העותרים כי המדינה תימנע מהפעלת סמכויותיה לעצירת פעילות המפחמות. מהצד האחר מצויים תושבי היישוב ריחן, וכן חלק מהיישובים ה"מעושנים", ובהם המועצה האזורית מנשה, קיבוץ מצר, מצפה-אילן, עיריית חדרה והמועצה המקומית פרדס חנה, המבקשים כולם כי המדינה תפעל להפסקת פעילות המפחמות.

עוד התקבצו באולם בג"ץ סוללות הפרקליטים. בשם המדינה: עורכי הדין ראובן אידלמן, מוריה פרימן ועמרי אפשטיין. מטעם המפחמות: עורכי הדין פאייז יונס, כיסרא קבהא, מועין עודה, מיכאל ספרד, אבישר לב וסלימאן שאהין. בשם היישובים: עורכי הדין עמיר פישר, דן נחליאלי ומנחם גדרון.

פרקליטי היישובים תיארו לפני בית המשפט את הנזקים שגורמות המפחמות לבריאות התושבים ואת הפגיעה הקשה באורח חייהם כתוצאה מהעשן. התושבים טענו שהם נאלצים, בחלק מהימים, להסתגר במשך שעות ארוכות בבתיהם ולאטום אותם מפני העשן. הם תיארו "התגברות במחלת האסתמה ובהפרעות נשימה נוספות בקרב התושבים, ובפרט בקרב ילדים", וקבלו על "אדישותן של הרשויות למצוקתם". היישובים הביאו בפני בג"ץ דוחות מקצועיים של מומחים באשר להשפעה הסביבתית והבריאותית של המפחמות, המפרטים נזקים בריאותיים שעלול לחולל העשן הנפלט מן המפחמות, ובכללם מחלות נשימה ועלייה בסיכון לחלות בסרטן.

מנגד, טענו בעלי המפחמות כי תעשייה זו "מפרנסת אלפי משפחות", וכי "הפסקת פעילותה תפגע בתושבי האזור באופן בלתי-מידתי".

עמדת המדינה בבג"ץ היא שיש לה סמכויות אכיפה נוספות לפי חיקוקים אחרים מלבד חוק התכנון הירדני, בהתאם לצווים בדבר שמירת ניקיון ומניעת מטרדים, בריאות הציבור ועוד.

"אין חולק", אומרת השופטת נאור, "כי זיהום האוויר מן המפחמות הוא מפגע סביבתי ובריאותי חמור הפוגע בעובדי המפחמות ובתושבי היישובים הסמוכים להן כאחד, ומחייב טיפול". מעשרות מפחמות הפועלות בשטחי C, משני צדדיה של גדר הביטחון, נותרו, אומרת השופטת, "ערימות עץ בודדות באתרים ספורים, ממערב לגדר הביטחון בלבד".

אחת הסיבות לכך, לצד פעולות האכיפה של המנהל, היא שבין לבין, העתיקו חלק לא-מבוטל מן המפחמות את מקום פעולתן אל שטח B, לשם קצרה עד כה ידן של רשויות האכיפה להגיע. המדינה אומרת שהיא תוסיף ותפעל, "תפסיק בזמן אמת את פעולתן של מפחמות מזהמות" ואף תחרים "גזרי עץ בוערים".

אם ימשיכו התושבים להיפגע מהעשן, אומרת המדינה, עליהם לפנות במישרין אל קצין המטה לענייני איכות הסביבה במנהל האזרחי. היישובים אינם אוהבים תשובה זו, והם "דורשים צו החלטי לפיו תהיה אכיפה מוחלטת של הדין כלפי המפחמות, שתמנע לחלוטין את הזיהום הנפלט מן המפחמות".

בית המשפט "מבין למצוקתם של תושבי היישובים הסמוכים", אך מסביר ש"מדובר בסעד כוללני שלא ניתן לתתו". כשם שבית משפט לא יורה למשטרת ישראל "לתפוס באופן מוחלט את כל הפוש