שנתיים וחצי של הליכים משפטיים, צווי מניעה, חקירות ועדויות, ועוד 27 עמודים ארוכים ומנומקים של פסק דין מקיף - נדרשו כדי להגיע לפסיקתה של השופטת רים נדאף, מבית משפט השלום בטבריה, שנדרשה גם לצלול אל נבכי ההסדרים של הבנים והצעירים באשדות יעקב איחוד כדי לקבוע כי על בן הקיבוץ ואשתו לפנות את הדירה בה התגוררו בקיבוץ, עד לתום שנה זו.

השתלשלות העניינים בפרשת הבן נגד הקיבוץ:
אשדות יעקב איחוד: צו פינוי לבן הקיבוץ
בית המשפט פסק: הזוג יסולק מהדירה בקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

תמצית הפרקים הקודמים, שסוקרו לא-מעט גם כאן: הנתבע הוא בן קיבוץ, שהשתחרר מהצבא בשנת 2001. עם שחרורו הוחל לגביו "הסדר צעירים", לפיו מאפשר הקיבוץ לבניו להתגורר בתחומו כ"בני משק" עד הגיעם לגיל שלושים.

לפי ההסדרים הפנימיים בקיבוץ, מעמדם בשנה הראשונה לאחר שחרורם הוא של "בר-רשות-שכיר בקיבוץ". מתום שנה זו ועד הגיעם לגיל שלושים, ניתנת להם רשות למגורים בקיבוץ תמורת תשלום דמי הרשאה חודשיים מוזלים בעד הדירה שהקיבוץ מקצה להם למגורים.

בתום שנת 2009 הגיע הנתבע לגיל שלושים, מועד בו, לטענת הקיבוץ, פקע מעמדו כבן משק מכוח הסדר הצעירים, והוא וזוגתו נדרשו להסדיר את המשך המגורים בקיבוץ כנגד חתימה על הסכם הרשאה למגורים. משסירבו לעשות כן, מתאר הקיבוץ, "לא נותרה לו כל ברירה, אלא לבטל את ההרשאה למגורים שנתן לנתבע ולאשתו".

סילוק יד מחדר המדרגות
עוד הקיבוץ מבקש להסדיר את מעמד הנתבעים כתושבים, הוא מוצא, לטענתו, שאלה "השתלטו על חדר המדרגות בבניין, עד כדי הפיכתו לחדר מגוריהם האישי". לפיכך פנה הקיבוץ, בפברואר 2010, וביקש צווי מניעה שעיקרם סילוק ידם של הנתבעים מחדר המדרגות בבניין.

באפריל 2010 אסרה השופטת רים נדאף על הנתבעים "לנעול את דלת העץ שהתקינו בחדר המדרגות במבנה בו הם מתגוררים, ולהסיר את שהוסיפו בכניסה למבנה, לפנות את המקום מחפצים וממכשירים חשמליים, ולהימנע מהפרעה לכניסת דיירים אחרים למקום".

באמצעות עורכי הדין יניב מור ועומר כהן ("שלמה כהן ושות'") הוסיף הקיבוץ וביקש בתביעתו "לסלק את ידם של הנתבעים מהדירה", וכן מחווה לגידול בעלי חיים שהם מפעילים, ובה חזירים ועופות. הקיבוץ טוען כי מדובר במטרד של ממש, שמסכן את גידול העופות במשק. עוד ביקש אשדות-יעקב איחוד כי הנתבעים לא יעשו שימוש במערכת ההשקיה של הקיבוץ לצורך שימוש במים לחווה, מה עוד שאינם משלמים בעד עלות צריכת המים.

באמצעות עו"ד עמירם מוראד טוענים הנתבעים כי הסדר הצעירים נועד לאפשר להם תקופת לימודים מחוץ לקיבוץ, ולאחר מכן לקבלם לחברות באופן אוטומטי, לאחר דיון פורמלי באסיפה. הגורמים הנוגעים בקיבוץ, הם אומרים, הפרו את תקנון הקיבוץ משלא העלו את שאלת קבלתם לקיבוץ באופן אובייקטיבי. זה 12 שנים הם גרים בדירה, לדבריהם, וממתינים לעבור לדירה גדולה יותר, כפי שהבטיחה להם המזכירות. הם דוחים את הטענות האחרות של הקיבוץ, ואף אומרים שאין מדובר ב"חוות גידול", אלא ב"פינת חי".

בין לבין, במהלך ההליכים, משלא קיימו הנתבעים פסיקה בה חויבו לשלם לקיבוץ הוצאות משפטיות - הוציא בית המשפט, ביולי 2011, פסק דין לפינוי הנתבעים ממקרקעי הקיבוץ (הדירה והכניסה אליה) ומהחווה. אלה, באמצעות פרקליטם, ביקשו לבטל את הפסק, ובית המשפט נעתר להם בנובמבר 2011, כנגד תשלום הוצאות נוסף לקיבוץ בסך 4,000 ש"ח - והורה על המשכת ההליכים בתיק.

ייחוס של זכויות
השופטת רים נדאף מעשירה אותנו בשורה של מושכלות יסוד משפטיות הנוגעות ליחסי קיבוץ ובניו המתגוררים בתחומו. "מעצם הימצאות הדירה בשטח המוקצה לקיבוץ, לפי הסכם המשבצת, ניתן לומר בבטחה כי הזכויות הקנייניות בדירה הן בידי הקיבוץ, ולכן, משלא הוכיחו הנתבעים כל זכות בדירה, הגוברת על זכות הקיבוץ - דין התביעה לסילוק יד כנגדם להתקבל".

גם אם היתה נכונה טענת הנתבע, מוסיפה השופטת, לפיה "הקיבוץ לא פעל כשורה בנוגע לבקשתו להתקבל כחבר, עדיין אין בכך כדי להעיד על זכאותו להישאר בדירה", מה עוד שאין בכך שבקשתו להתקבל לחברות בקיבוץ היתה נדונה באסיפה, כדי ללמד בהכרח שזו היתה מחליטה לקבלו כחבר. "כל עוד הנתבע אינו חבר קיבוץ - חל עליו הסדר הבנים", אומרת השופטת, ומוסיפה כי משתמו התקופות לפי ההסדרים הללו, היה עליו להסדיר את המשך ההרשאה לו ולרעייתו למגורים בקיבוץ כפי שנתבקשו - "שהרי מכוח מה הוא גר בדירה השייכת לקיבוץ?" תמהה השופטת.

סירובם של הנתבעים לחתום על הסכם הרשאה, מציינת השופטת, "אינו נהיר לה, כלל ועיקר". ניסיונו של הנתבע "להרחיק עצמו מהאמור בהסדר", ואף לטעון שהוא "חבר קיבוץ", "מצביע על המהימנות שיש לייחס לדבריו", היא מוסיפה.

השופטת דוחה גם את ניסיונו של פרקליט הנתבעים