כיצד יתלונן מרכז משק על עבירה שבוצעה, הגם שהוא "מחשיד" בתלונה אדם מסוים, מבלי שיעמוד בפני הסיכון של תביעה בגין לשון הרע? כיצד מאזנים בין "השמירה על שמו הטוב של אדם" לבין הצורך להתלונן במשטרה על עבירות שבוצעו?

עוד סיפורי גניבות חקלאיות מקיבוצים:
גנב דגים ממעגן מיכאל, נמלט, נתפס והורשע
גנבו עגלים מקיבוצים ונענשו בחומרה
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

השופט אהרן ברק פסק שהאיזון נמצא דרך מושג "תום הלב". "אדם המתלונן במשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על ידי פלוני", קבע השופט ברק, "והוא מאמין, בתום לב, באמיתותה של הודעתו במשטרה - זכאי להגנת החוק, גם אם מתברר כי אמונתו מוטעית היא, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות".

מבית המשפט העליון - למטע הרימונים באזור קיבוץ גלעד. פקח רשות שמורות הטבע ישב ברכב, ללא אורות, במארב ללכידת ציידים העוסקים בציד בלתי-חוקי. כשהבחין ברכב שעצר במטעים, נסע לכיוונו ועצר לידו כשהוא מפעיל אורות משטרה כחולים. ברכב ישבו בני מיעוטים, שהיו בסיור לילה במסגרת התנדבותם ב"המתמיד".

תוך כדי שיחה האיר הפקח לתוך רכב הסיור בפנס, וראה שבמושב האחורי ישנם רימונים מרצפת הרכב ועד לגובה המושב. הוא שאל אותם לפשר הרימונים ברכב, אך לא נענה. מאחר שאין לו סמכויות בקשר לגניבות חקלאיות, סיפר זאת למחרת לגורמים הנוגעים בדבר ואף הוזמן למתן עדות במשטרה.

יומיים לאחר מכן, באירוע "הרמת כוסית לציון השנה החדשה", נכחו גם ישי רודניק, מרכז המשק של קיבוץ גלעד ומפקד בסיס ההפעלה של המתמיד. עניין הרימונים עלה בשיחה, ומאותו רגע, כפי שטוענים התובעים, בתביעה שהגישו לבית משפט השלום בחיפה, "החל להתנהל מחול שדים, התלחשויות, רכילויות והכפשות מאחורי גבם, ואף התפרסמה כתבה ב'ידיעות אחרונות' שכותרתה: שמרו על החוק וגנבו רימונים".

בבוקר שלמחרת הסיור, יצהיר בהמשך מפקד בסיס המתמיד, הוא "סרק את רכב המתנדבים לאחר שחזרו מסיור הלילה, ולא ראה כל זכר לרימונים, לא היו עלים ולא נותרו סימנים לכך שהיה פרי ברכב". אדם נוסף שפגש את המתנדבים באותו לילה, העיד שלא נראה כל פרי ברכב.

בין לבין, הוגשה תלונה במשטרה בשל גניבת הרימונים מהמטע. בסמוך לכך כתב רודניק מכתב למפקד מג"ב צפון ולמכותבים נוספים בדרגים גבוהים, שכותרתו: "חשד לגניבת רימונים מחלקה חקלאית על ידי צוות המתמיד מבסיס הפעלה מגידו", ושם רשם את פרטי האירוע, ללא ציון שמות.

באמצעות עו"ד יסמין דדוש טוענים התובעים, בבית משפט השלום בחיפה, להוצאת לשון הרע נגדם, ותובעים פיצויים מפקח שמורות הטבע, מרודניק, מרכז המשק של גלעד וגם מהקיבוץ עצמו (כמי שמרכז המשק הוא נושא משרה בו). התובעים מאשרים כי אכן נסעו במטע, וגם עצרו לצורך "הפסקת סיגריות" ו"התפנות אישית", אך מכחישים את עניין הרימונים.

השופטת אילת דגן אומרת כי יש להכריע אם ביצע פקח השמורות כלפיהם "פרסום לשון הרע" עת עדכן את רודניק ובעלי המטעים באירוע, והאם היה במכתבו של רודניק פרסום לשון הרע כלפי שלושת התובעים שהיו ברכב. התובעים אומרים כי בעקבות התלונה הם נחקרו במח"ש, התיק נסגר מחוסר ראיות, וכך נמנע מהם "לטהר את שמם המוכפש".

השופטת דוחה כל טענה של התובעים "בדבר התנכלות על רקע גזעני וקונספירציה נגדם. הפקח לא טען כי התובעים גנבים, אלא תיאר את שראו עיניו או את מה שהאמין שראה באותו לילה". השופטת מציינת שהיא "נותנת אמון מלא בעדות הפקח כי ראה רימונים בתוך רכבם. החשד לגניבה נתמך בעדויות החקלאים שתיארו כי היו רימונים רבים על הרצפה, סימני תלישה מהעצים, חסר ברימונים, וסימני גלגלים במטע".

העובדה שמפקדיהם של התובעים לא ראו במהלך הלילה או בסריקת הבוקר רימונים בתוך הרכב, מוסיפה השופטת, "אין בה להפריך את שראה הפקח. אין להוציא מכלל אפשרות כי לאחר שנתפסו בקלקלתם, הם מיהרו להיפטר מהרימונים ולסלקם מהרכב". השופטת מדגישה כי אין בידה "לקבוע אם בוצעה או לא בוצעה גניבה, וגם אין צורך לקבוע ממצא ומסקנה בעניין זה, בתביעה זו".

היא דוחה את התביעה נגד הפקח, שיוצג באמצעות עו"ד תום נוימן, וקובעת כי הפקח "דיווח על מה שראה. הוא האמין שמה שראה היה אמת ולא היה לו מניע להוציא דיבתם של התובעים".

השופטת בוחנת את נוסח המכתב שכתב רודניק ואומרת כי מהותו תלונה על אנשים, מתנדבי המתמיד,
שלפי החשד גנבו רימונים, לצד דרישה לחקור בעניין. השופטת מוצאת כי "תוכן המכתב אינו מיועד להשחיר את התובעים. לא מדובר בפיסת רכילות אלא בפנייה כנה ולגיטימית לגורמים הנוגעים". יש במכתב תיאור מדויק של הדברים שמסר הפקח לרודניק, ללא השמצות ושמות.

רודניק גם "מציג במכתב, לצד החשד ודרישת הבדיקה, את עמדת מפקדם של התובעים לפיה לא היו דברים מעולם".

מרכז המשק