כל אדם הוא בחזקת חף מפשע עד שהוכח אחרת, ולכן המעצר כשלעצמו - של מי שנאשם בעבירה - אינו בגדר ענישה, אלא בא להשיג מטרה מסוימת, זאת כאשר יש חשש מ"מסוכנות" העציר, חשש לשיבוש הליכי חקירה או משפט וחשש שמא יימלט מהדין.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
ויכוח: איפה ייקבר הקיבוצניק - בקיבוצו, או בעיר
רגבה: האם אפשר לכפות העסקת סוכנת הביטוח
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אם מצא בית משפט כי קיימת עילת מעצר, יש בידיו כלים לקבוע אם קיימת חלופת מעצר, כגון: "מעצר בית" בפיקוח של ערב, איזוק אלקטרוני, איסור יצירת קשר עם מעורבים אחרים.

"מעצר בית" בקיבוץ, למשל, במקרה בו אין העציר תחום רק לשטח "הבית" פיזית - העלה בעבר, שאלה בדבר יידוע החברים על כך, או אם נדרשת הסכמת ועד ההנהלה לכך.

בפני השופטת יעל ייטב, מבית משפט השלום בירושלים, מבקשת המדינה, באמצעות עו"ד מוטי בניטה ועו"ד נהלה גני, להורות על מעצרם של שלושה עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד השלושה הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של השתתפות בהתפרעות, באיומים ובתקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר.

לפי הנטען בכתב האישום, התבצעה, סמוך ליישוב סוסיא, פעולה של שני שוטרים סמויים שהגיעו לשטח מחופשים לפלסטינים תושבי המקום. לאחר שהתמקמו בשטח, הגיע לעברם אדם רעול פנים ובידיו מקל. זה אמר לסמויים: "זה שטח שלנו, מה אתם עושים פה, תעופו מפה". הסמויים השיבו לו, בערבית, שהם אינם מבינים את השפה העברית.

הוא התרחק מהם, הזעיק את חבריו, ולמקום הגיעו שלושת הנאשמים כשהם רעולי פנים וחברו לאותו אדם. השלושה פנו לעבר השוטרים-הסמויים, בעטו בהם והכו אותם. או אז, צעקו השוטרים לעבר הנאשמים: "משטרה" וריססו לעברם גז מדמיע.

בבקשת המעצר פורט כי מדובר בחוליה שחברה על מנת לפגוע במי שנחשבו בעיניהם לפלסטינים תושבי המקום. הנאשמים היו רעולי פנים כי רצו להסתיר את זהותם, לאור כוונתם לבצע מעשים פליליים. הודגש שהנאשמים תקפו את השוטרים באלות ובאבנים, ונטען שמסוכנותם נובעת מנסיבות ביצוע העבירה ומכך שהיא בוצעה על רקע אידיאולוגי, ומכאן הסכנה כי יחזרו על מעשיהם.

לגבי הנאשם הראשון, מוצאת השופטת כי נשקפת ממנו מסוכנות ומותירה אותו במעצר; לגבי השני,
שולחת אותו השופטת ל"מעצר בית" בבית אמו. באשר לנאשם השלישי, מוצאת השופטת כי זה לא היה חמוש בכלי כלשהו אלא עסק לכל אורך האירוע בצילום המעשים. לחובתו נמצא כי הגיע למקום בצורה מאורגנת, היה רעול פנים, ולאחר שהשוטרים הזדהו הוא ניסה, לכאורה, להימלט מהמקום.

השופטת אומרת כי לא ניתן לומר שאין קיימת כלל "מסוכנות", שכן עצם השתתפותו ונוכחותו במקום, באירוע מאורגן שבו התבצעה תקיפה אלימה כלפי שוטרים שנחזו להיות פלסטינים - מעידה על מסוכנות. ואולם, עוצמתה של המסוכנות פחותה יותר לאור היעדר עבר פלילי רלוונטי.

השופטת פוסקת לגבי נאשם זה "חלופת מעצר", בתנאים אלה: הוא לא יצא מגבולות קיבוץ מרחביה ויהיה בפיקוח אמו (תושבת בשכונה בקיבוץ); הוא יחתום על התחייבות עצמית בסך 10,000 ש"ח, אמו תיתן ערבות בסכום זהה, ואף יופקד סכום של 5,000 ש"ח להבטחת כל אלה.