כדי להצליח בתביעה צריך התובע להוכיח את תביעתו. בדרך להוכחת התביעה, הוא צריך לשכנע את בית המשפט בקיומן של עובדות מסוימות. לשם כך על התובע להציג ראיות (אלה יכולות להיות עדויות בעל-פה, מסמכים בכתב ועוד).

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
דפנה: הקיבוץ נגד חבר ויזמות הקמפינג שהקים
גבת: הקיבוץ ישלם מיליונים לחברה אוסטרלית
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לא כל ראיה ניתנת להגשה - בשפה המשפטית אומרים ש"לא כל ראיה היא קבילה", ומכאן קריאת ה"התנגדות" להצגת ראיה, שהפכה גם לעניין תיאטרלי בסדרות משפטיות.

הצגת הראיות נעשית לפי כללים והוראות משפטיות המכונים "דיני הראיות". קיבוץ (וכל אגודה שיתופית) שיבקש להציג, כדי להוכיח את טענותיו, מסמכים שהם העתקים של נתונים או מסמכים מתוך ספרי החשבונות של האגודה - צריך לעקוב אחרי הדרך המנוסחת בתקנות האגודות השיתופיות.

תקנות אלה מורות שהעתקים יאומתו בידי מורשי החתימה מטעם האגודה, שיטביעו על המסמכים את חותמת האגודה
וירשמו את שמותיהם ותפקידיהם באגודה, לצד תאריך האימות. כן יש לציין כי ההעתק מתאים למקור, שנמצא ברשות האגודה.

במקרה אחד, בבית משפט השלום בקריית שמונה, תבע קיבוץ שניים שחברותם בקיבוץ פסקה ונותרו, לטענתו, חייבים לו כספים. השופטת, רבקה איזנברג, אמרה כי על המסמכים שהגיש הקיבוץ לא הופיעו אותם פרטים חיוניים (חתימות, פירוט השמות ותפקידיהם, החותמת הנדרשת) והם אף לא אומתו כלל בידי מורשי החתימה. משכך, אמרה השופטת כי מסמכים אלה "אינם עונים על דרישות החוק לצורך היותם ראיה לכאורה לגבי האמור בהם, ובהיעדר עדות נוספת, נתמכת במסמכים מפורטים מצד גורם הבקי בחיובים ובפרטיהם - לא הרים התובע את נטל ההוכחה לעניין הסכום הנתבע ברכיב זה".

עוד הוסיפה השופטת: "כדי שפנקסי האגודה וספרי חשבונותיה יהיו ראיה לכאורה לנכונות הרשום בהם, היה צורך לצרף אסמכתא שהם בוקרו בידי 'ברית פיקוח' או רואה חשבון של האגודה". משלא בוצעו כל אלה, פסקה שם השופטת, על הקיבוץ להוכיח בדרך אחרת (מורכבת יותר) את הסכומים הרשומים במסמכים הללו.