16.975 מיליון ש"ח תשלם "גבת חקלאות ועסקים", אגודה שיתופית חקלאית מקיבוץ גבת, לחברה אוסטרלית, "Mellowbridge Pty Limited", עמה היתה גבת-חקלאות שותפה, בחלקים שווים, במפעל "פלסטרו" לייצור מוצרי השקיה פלסטיים לחקלאות, שמצוי היום בבעלותה המלאה של "ג'ון דיר" האמריקנית.

עוד על המפעלים בקיבוצים:
מפעל עם טעם - שבעים שנה ל"פריגת"
נען: הקיבוץ מוכר את מפעל ההשקיה להודים
עוד סיפורים קיבוציים ועניינים משפטיים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

היסטוריה: בראשית היה המפעל, החברה הבורסאית "פלסטרו מערכות השקיה בע"מ", בשליטת קיבוץ גבת. שאר הון המניות, 25%, הוחזק בידי הציבור. בשנת 2005 הוכנס משקיע אוסטרלי (הוא החברה התובעת), ומאז היו הקיבוץ והתובעת שותפים בפלסטרו בחלקים שווים.

בשנת 2007 מכרה התובעת (החברה האוסטרלית) לקיבוץ את זכויותיה במפעל. ההסכם בין השניים כלל התחייבות לפיה אם תוך שנה ימכור הקיבוץ את המפעל ברווח - יהא עליו להפריש לה מחצית מן העודף. לא חלפו חודשיים והקיבוץ מכר את המפעל לחברה האמריקנית ג'ון-דיר.

לשיטת התובעת, נמכר המפעל ברווח, ולכן דרשה מהקיבוץ את חלקה. משלא נענה הקיבוץ לדרישה - תובעת החברה האוסטרלית את הקיבוץ, באמצעות עו"ד שי כגן ("הרצוג פוקס נאמן"), בבית המשפט המחוזי בנצרת, ודורשת כי זה ישלם לה 26 מיליון ש"ח, ואילו הקיבוץ, באמצעות עו"ד ישע פרימס, טוען כי לא נוצר לו כל רווח מהמכירה.

המחלוקת בין הצדדים נובעת מפירוש שונה שנותן כל אחד מהם לאותו סעיף בהסכם המכירה, המכיל את התחייבות הקיבוץ לחלוק עם התובעת את הרווח שיעשה אם ימכור את המפעל תוך שנה.

נחזור להיסטוריה: במשך תקופה, עוד קודם למכירה, ניסו התובעת והקיבוץ למכור יחדיו לצד שלישי את זכויותיהם במפעל, כדי שיוכלו לקבל תמורה גבוהה יותר. הם ניהלו מגעים עם "נטפים" הישראלית וג'ון-דיר האמריקנית. מגעים אלה לא הבשילו לעסקה, והאוסטרלים החלו במו"מ עם תאגיד אחר ("שותפות יוגב") כדי למכור לו רק את חלקם במפעל. באפריל 2007 עלה בידיהם להגיע ל"הסכם עקרונות", לפיו התחייבה שותפות-יוגב לרכוש מהתובעת את מלוא הון מניותיה, תמורת 47 מיליוני ש"ח, כאשר התמורה משקפת מחיר של 8.75 ש"ח למניית פלסטרו.

בנוסף, התחייבה שותפות-יוגב ליטול על עצמה לסלק את ההלוואות שהלוותה בשעתה התובעת לקיבוץ, תמורת כ-48 מיליון ש"ח נוספים (מדובר בחלק ההלוואות הניתנות להעברה מתוך כלל ההלוואות שקיבל הקיבוץ בסך 53 מיליון ש"ח). עוד כלל הסכם העקרונות סעיף מיוחד, הקרוי "תניית תוספת תמורה" (תניית upside), שקבע כי אם בתוך שנה תמכור שותפות-יוגב ברווח את המניות שתרכוש מאת התובעת - תהא התובעת זכאית לחלוק עמה בעודף.

לאחר שנחתם הסכם העקרונות עם יוגב, הודיעה על כך החברה האוסטרלית לגבת-חקלאות ביום 3.4.2007, והציעה לה לרכוש את חלקה במפעל באותם תנאים, על פי כללי "זכות סירוב ראשון". הקיבוץ ביקש להיענות להצעה, אך מצבו הכלכלי לא אפשר לו לממש מהונו שלו את זכות הסירוב.

הקיבוץ מיהר לפנות לג'ון-דיר עם ההצעה שבידיו, שהרי ג'ון-דיר בחנה כל העת אפשרות לרכוש את המפעל כולו בעצמה. במהלך מהיר, הגיע הקיבוץ לסיכום עם ג'ון-דיר, לפיו זו תעמיד לקיבוץ הלוואה במלוא סכום הכסף שנדרש לו כדי לממש את זכות הסירוב שקיבל. כשסיכום זה בידיו, הודיע הקיבוץ לנתבעת ביום 22.4.2007 כי בחר "לממש את זכות הסירוב".

ביום 1.5.2007 רכשה הנתבעת את מניות התובעת תמורת 47 מיליון ש"ח. נוסף על כך שילמה גבת-חקלאות לתובעת 53 מיליון ש"ח, כדי לסלק את כל ההלוואות שנטל הקיבוץ מהתובעת במשך שנות השותפות במפעל. התמורה בעד המניות שיקפה שווי של 8.75 ש"ח למניה רגילה של פלסטרו.

לא חלף זמן רב, וביום 12.7.2007 מכר הקיבוץ את חלקו במפעל לג'ון-דיר. במקביל רכשה ג'ון-דיר גם את המניות של פלסטרו בהן החזיק הציבור, באמצעות "הצעת רכש" שנתנה לציבור. בכך היתה ג'ון-דיר לבעלים הבלעדי של המפעל, ופלסטרו חדלה להיות חברה בורסאית. התמורה ששילמה ג'ון-דיר עבור המניות שיקפה מחיר של 13.6 ש"ח למניה. בסך-הכל קיבלה גבת בעסקה עם ג'ון-דיר 190 מיליון ש"ח, בעד מכירה של 100% מהמניות.

הקיבוץ רכש את מניותיה של התובעת במפעל תמורת 8.75 ש"ח למניה, ומכר אותן לאחר מכן לג'ון-דיר, תמורת 13.6 ש"ח למניה. מכאן, על פני הדברים, נוצר לקיבוץ רווח בעסקה זו, ומדוע לא יחלוק בו עם התובעת, כפי שהוסכם,
לפי אותה תניית upside?

עמדת הקיבוץ שונה: החברה האוסטרלית תהא זכאית למחצית מתוספת התמורה רק אם הקיבוץ קיבל מג'ון-דיר תמורה העולה על התמורה הכוללת ששילם הקיבוץ לאוסטרלים במסגרת העסקה. הקיבוץ שילם לאוסטרלים 47 מיליון ש"ח, ועוד 53 מיליוני ש"ח לפירעון ההלוואות, ובסך הכל: 100 מיליון ש"ח בעד חלקם במפעל (מחצית). מג'ו