יש לזכות את הנאשמים, האחד מנכ"ל המשתלה "תעשיות ביולוגיות" בקיבוץ בית העמק, והשני מנהל התפעול בה - כך פוסקת השופטת עירית וינברג-נוטוביץ, מבית משפט השלום בראשון לציון.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
חבר יד מרדכי: רוצה את הכסף שהעברתי לקיבוץ
הבן נסע לחו"ל, ההורים כמעט נזרקו מהקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

הסיפור ישן, הזיכוי חדש. נגד שני הנאשמים הללו, ששימשו בתפקידיהם אלה בשנת 2003, הוגש כתב אישום שייחס להם עבירה של קבלת דבר במרמה. המדינה, באמצעות עו"ד רקפת מוהר, טענה כי בשנת 2003 ניהלו הנאשמים משא ומתן לקראת חתימתו של הסכם עם אדם אחד (זה שהגיש את התלונה נגדם). נטען כי הוסכם שהמתלונן ימסור לנאשמים "קו טיפוח", הכולל חומר צמחי ונתונים הקשורים לטיפוח זן חדש של פרח גיבסנית.

הנאשמים, מצדם, אמורים היו לרשום את זכויות המשתלה בזן החדש ב"ספר הזכויות", לפי חוק זכות מטפחים של זני צמחים, ולחלוק עם המתלונן את התמלוגים שיתקבלו כתוצאה ממכירת הזן על ידם.

עוד נטען כי במסגרת המו"מ אכן מסר המתלונן לנאשמים את קו הטיפוח, ואלה התחייבו בכתב כי אם תוך שבועיים לא יבשיל המו"מ לכדי הסכם, הם ישמידו את קו הטיפוח. לפי הנטען, ההסכם לא נחתם, והנאשמים לא השמידו את קו הטיפוח.

המדינה טוענת כי הנאשמים הגישו למועצה לזכויות מטפחים בקשה לרישום, על שם המשתלה, של זן חדש בשם "במבינו", שמקורו בחומר הצמחי שמסר להם המתלונן, ללא ידיעתו והסכמתו, ותוך הצגת מצג כי הזן הוא פרי טיפוחה של המשתלה. המדינה ביקשה לייחס לנאשמים עבירה של קבלת דבר במרמה - של זכות הרישום והשיווק של קו הטיפוח. באמצעות הסנגור, עו"ד אהוד בן יהודה, טוענים הנאשמים כי יש לדחות את האישום נגדם.

השופטת עירית וינברג-נוטוביץ קובעת כי לא הוכח שהחומר הצמחי שמסר המתלונן לנאשמים הוא אכן החומר הצמחי המצוי בזן הבמבינו, ואף לא הובאו כלל ראיות שהמתלונן הוא זה שטיפח ופיתח את קו הטיפוח.
דוח שהוגש על ידי בוחן זנים במשרד החקלאות קבע כי שני הזנים שונים זה מזה.

בנוסף, נמצא כי לנאשמים כלל לא היתה אפשרות טכנית לפתח את זן הבמבינו באמצעות אותו חומר שמסר להם המתלונן, שכן הליך כזה אורך לא פחות משנה ואילו מיום שקיבלו את החומר מהמתלונן, ועד להגשת זן הבמבינו לרישום, עברו כארבעה חודשים בלבד.

השופטת מוצאת גם כי עדותו של המתלונן נמצאה בלתי-אמינה, מאחר שהעיד כי אינו זוכר את נסיבות המסירה של קו הטיפוח לנאשמים, למי מסר אותו ואף מה מסר בדיוק, כל זאת ללא כל תיעוד ורישום מצדו.

מדברים אלה עולה, פוסקת השופטת, שאין לסמוך על עדותו של המתלונן, במיוחד לנוכח חשיבותו וערכו הרב של קו הטיפוח, שנטען כי הוא "שווה ערך למיליון דולר". משכך, ולאור מהימנות העדויות הנוספות שהובאו, היא מחליטה לזכות את הנאשמים.