"רבי יהושע אומר: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאים את האדם מן העולם" (אבות, פרק ב' משנה טז) - כך פותח השופט עידו כפכפי את הכרעתו בתביעה שהגיש לבית משפט השלום באשקלון חבר יד מרדכי, נגד קיבוצו.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
הבן נסע לחו"ל, ההורים כמעט נזרקו מהקיבוץ
ראש הנקרה תבע את חברת החשמל, וישלם
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

התובע (יליד 1942), חבר יד-מרדכי מאז 1963, מסר לקיבוץ, לפי דרישתו, עוד בשנת 1999 את כספי קרן ההשתלמות שלו (כ-162 אלף ש"ח). לדבריו, הוא הסכים לעשות זאת "על סמך הבטחה כי יונהג שוויון מוחלט בגביית קרנות ההשתלמות מחברי הקיבוץ".

במשך תקופה ארוכה דרש החבר מהקיבוץ לפעול לגביית כספי קרנות ההשתלמות משאר החברים, ומשמצא כי, לדעתו, הקיבוץ לא פעל מספיק לגביית הכספים הללו - הוא הגיש תביעה בסך כ-309 אלף ש"ח נגד הקיבוץ, שמהותה דרישה להשיב לו את כספי קרן ההשתלמות שמסר לקיבוץ, בערכם הנוכחי.

באמצעות עורכי הדין גבי מיכאלי ויוסי רובין, טוען החבר כי קיים הסכם בינו לבין יד-מרדכי, לפיו התחייב הקיבוץ להשיב לו את קרן ההשתלמות, אם לא יעלה בידי הקיבוץ לאכוף את מסירתם של כספי קרן ההשתלמות על אותם חברים שלא העבירו כספים אלה לקיבוץ. משלא הצליח בכך יד-מרדכי, טוען החבר כי הוא זכאי לקבל בחזרה את כספי הקרן. עוד הוא טוען שנוצר נוהג, לפיו עובדי חוץ אינם מעבירים את כספי קרן ההשתלמות לקיבוץ, ומכאן שהקיבוץ נוהג באפליה כנגדו.

באמצעות עורכי הדין עומר כהן וגיל דגן ("שלמה כהן ושות'"), טוען יד-מרדכי כי מעולם לא הובטח לחבר-התובע כי כספי קרן ההשתלמות יושבו לו, ואף לא נוצר נוהג לפיו כספים אלה הם קניינם הפרטי של החברים. הקיבוץ מוסיף כי אין אפליה בין החבר לאחרים, וכי "הקיבוץ עומד על זכותו בכספי קרנות ההשתלמות של החברים ופועל להשגת שוויון בגבייתם".

השופט עידו כפכפי אומר כי תביעה זו "מדגישה את הקושי שבמעבר ממשק שיתופי מלא למשק בו לחברים זכויות קניין בנכסיהם. כפועל יוצא חש התובע כי נתן יותר מאחרים וכי זכאי הוא לתיקון מצבו ולהחזרת הגלגל לאחור. התמונה שניסה החבר לצייר היא של 'בן חורג' אשר הטיפול בעניינו שונה באופן מהותי מהדרישות כלפי שאר החברים".

החבר, אומר השופט, "מסתמך על מכתב שהקיבוץ מסר לו, ומנסה לגזור ממנו הסכם לפיו התחייב הקיבוץ להשיב לו את כספי קרן ההשתלמות, אם לא יפעל לגביית כספים שכאלה מחברים אחרים". השופט מעיין במכתב ואומר שכל שיש בו היא "הצהרה של נושאי משרה בקיבוץ כי יפעלו מול כל עובדי החוץ לגביית כספים שהופרשו משכר עבודתם", אך אין במכתב כל התחייבות להשבת כספים, כטענת החבר.

יחד עם זאת, מוצא השופט כי הקיבוץ כן התחייב כלפי התובע לפעול לגביית קרנות ההשתלמות משאר החברים. מעדות החבר, אומר השופט, "עולה כי קינן חשש בלבו, שמבוסס על עובדות נקודתיות ועל 'עסקאות מתחת לשולחן', לפיו הקיבוץ לא פועל כנדרש לגביית כספי קרנות ההשתלמות מהחברים כפי שפעל מולו".

מנתונים שהציג יד-מרדכי התברר כי מתוך 153 משפחות בקיבוץ היה קיים חוב בגין אי-העברת קרנות השתלמות ל-65 משפחות. בהמשך הוסדר החוב של 35 בתי אב, בעיקר בדרך של קיזוז זכויות ולא בדרך של העברת כספים בפועל.

השופט מוצא כי יד-מרדכי לא הפר את הצהרתו כלפי החבר כי יפעל לגביית כספי קרנות ההשתלמות מיתר החברים, "כדי שהתובע ומי שהעביר כספים לא יחוש כי אין דין אחד לכל החברים". השופט מסכים עם עמדת הקיבוץ, לפיה "אופייה של הקהילה מחייב נקיטת גישה זהירה בגביית הכספים", ואינו מוצא פסול בכך שלא מכל החברים נגבו כספים בפועל, אלא הקיבוץ הסכים לבצע התחשבנות עתידית וקיזוז זכויות וחובות בין החבר לבין הקיבוץ.

השופט קובע כי לא עלה בידי החבר להוכיח כי הוא זכאי להשבת כספי קרן ההשתלמות, ואף לא כי הופלה לרעה. "לא נסתרה הטענה כי הוא נותר החבר היחידי המסרב להכיר בזכות הקיבוץ לכספי קרנות ההשתלמות", מוסיף השופט. דווקא ההבחנה שביצע הקיבוץ "בין קרנות ההשתלמות של מורים - עליהם חלים תנאים מיוחדים פרטניים - לבין יתר קרנות ההשתלמות, ומכלול פעולות הקיבוץ מלמדים כי פועל הוא לביצוע הגבייה באופן שאינו שרירותי, תוך מאמץ להגיע לשוויון בין החברים".

הדבר דומה, אומר השופט, לטענה של "אכיפה בררנית (סלקטיבית) בהליך פלילי, בו יוצאת הרשות המנהלית ידי חובתה להראות כי אכיפה חלקית, אף שהיא נראית בררנית, מבוססת בפועל על שיקולים ענייניים בלבד".

טענות התובע, אומר יד-מרדכי, דומות במהותן לטענה בדבר "חיובים שלובים בחוזה",
שמשמעותה: אם הפר צד (הקיבוץ או חבר, למשל) את חובותיו לפעול לפי החוזה, יכול גם צד אחר (חבר אחר) שלא לקיים את חובותיו הוא (לפי התקנון). אך טענה זו, אומרים