מה דינה של הודעת עזיבה שנחתמה יחדיו בידי שני בני זוג, כתוצאה מאי-העברת הכנסות רק של בן הזוג? מה דינו של פסק בורר שניתן בסוגיה זו? האם חרג הבורר מסמכותו כאשר בחן את תקפות הודעת העזיבה כלפי כל אחד מבני הזוג?

עוד סיפורי עזיבה מקיבוצים:
גת: זוג תובע דמי עזיבה, הקיבוץ תובע בחזרה
מעוז חיים: ישולמו דמי עזיבה לתושב הקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

על פי תקנון המושב השיתופי הדתי בני דרום, מחויב כל חבר להעביר את הכנסותיו מעבודה לקופה המשותפת. לנוכח טענות בני-דרום כי בן הזוג הפר את חובתו להעביר הכנסותיו מעבודה, החלה ההנהלה לפעול בהתאם לנוהל טיפול בחברים שאינם מעבירים את מלוא הכנסותיהם, הקובע: "הפעולות יינקטו כנגד החבר המפר בלבד, ולא כנגד בן הזוג הנורמטיבי".

כעבור זמן, החל בני-דרום לנקוט הליכי הוצאה מחברות נגד שני בני הזוג, כמשפחה. לאחר דין ודברים בין הצדדים חתמו בני הזוג, בחודש פברואר 2010, על "הודעה לגבי יציאה מחברות באגודה", בה הודיעו כי החליטו להפסיק את חברותם באופן מיידי. המזכירות קיבלה את הודעתם, "ואיחלה למשפחה הצלחה בהמשך דרכם". לאחר כמחצית השנה, החליפו בני הזוג את פרקליטם ומינו את עו"ד חנן שטיינר לייצג אותם. זה מיהר להודיע על ביטול כל ההודעות וההסכמות שבין הצדדים.

ההתדיינות הגיעה לבית המשפט ומשם לבוררות. בפני הבורר טענו בני הזוג, באמצעות עו"ד חנן שטיינר, כי "הודעת העזיבה בוטלה כדין, עקב פגמים שנפלו בכריתתה". האגודה, באמצעות עו"ד עדי יפה, טענה כי בני הזוג חתמו על ההודעה בדבר הפסקת חברותם באגודה מרצונם, בפני עורך דין מטעמם, כאשר בת הזוג "בחרה מרצון לכרוך את גורלה בגורל בעלה, ולעזוב יחד עמו".

הבורר, עו"ד נמרוד טפר, קובע כי יש לבצע הפרדה והבחנה בין בני הזוג, בבחינת השאלה אם נפל פגם בתוקף הסכמתם לעזוב את האגודה השיתופית. הבורר דוחה את טענות בן הזוג לביטול חתימתו ופוסק כי היא "תקפה, וניתנה מרצון חופשי".

בפני הבורר העידה בת הזוג כי "אינה יודעת על מה חתמה", והוסיפה כי לא ידעה את ההשלכות של חתימתה, וכי עשתה זאת כדי "שיהיה שקט, שאף אחד לא יפתח את הפה עלינו, ולא ילכלך על שמנו. לא ידענו למה אנחנו נכנסים, על מה אנחנו מוותרים". בפסק דין ארוך ומנומק מוצא הבורר כי בת הזוג אכן "טעתה בעת הסכמתה להודעת העזיבה", והוא פוסק כי חתימתה על הודעת העזיבה מבוטלת, כך שהיא נותרה חברה בבני-דרום.

הבורר מפרט כי היא טעתה בכך שלא ידעה שהיא חברה בפני עצמה ועומדות לפניה זכויות חברות, בנפרד מבעלה. היא חתמה על הסכמה לעזוב בהווה, מבלי דעת מה יהיו הזכויות העתידיות שלה ושל בני משפחתה.

אגודת בני-דרום לא השלימה עם תוצאות הפסיקה, ובאמצעות עורכי הדין יורי נחושתן ודניאל אמיר, פנתה לבית המשפט המחוזי-מרכז בבקשה לביטולו החלקי של פסק הבורר. האגודה טוענת שהבורר חרג מסמכותו, כי הוסמך רק לקבוע אם מסמך העזיבה תקף, אם לאו, וכי לא היה בסמכותו לייצר הבחנה בין בני הזוג ולקבוע כי המסמך תקף רק ביחס לאחד מהם. משכך, היא מבקשת את ביטולו של הפסק הנוגע לבת הזוג. מנגד מבקשים בני הזוג, באמצעות עו"ד חנן שטיינר, לדחות את בקשת הביטול ולאשר את פסק הבוררות.

השופטת בלהה טולקובסקי אומרת שבית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור על פסק בוררות ואין הוא בוחן אם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן. בקשה לביטול פסק בורר נבחנת לפי "עילות הביטול" המנויות בחוק הבוררות. אחת מעילות אלה היא אם הבורר פעל ללא סמכות.

לפי הסכם הבוררות, מוצאת השופטת, הוסמך הבורר לדון בתוקפה של הודעת העזיבה המשותפת שנתנו בני הזוג, והיא דוחה את הטענה שסמכות הבורר הוגבלה לדיון בתוקפו של המסמך רק ביחס לשני בני הזוג והוא אינו מוסמך להפריד ביניהם. הסכם הבוררות, אומרת השופטת, "הוא בבחינת מרובה המחזיק את המועט, כך שהבורר מוסמך להפריד בין בני הזוג ולהגיע למסקנה שונה לגבי כל אחד מהם".

השופטת דוחה גם שתי טענות נוספות של בני-דרום. הראשונה - ש"פסק הבורר סותר את תקנת הציבור בשל פגיעה במרקם החיים השיתופיים במושב דתי", והשנייה - שהחלטת הבורר גרמה לעיוות דין חמור,
שכן בני זוג אינם יכולים להמשיך להתגורר יחד במושב כאשר אחד מהם חבר באגודה, והשני, שאינו חבר, ממשיך ליהנות מההטבות של המגורים במקום וממשאביו.

השופטת מסבירה שזכויות החברים בבני-דרום הן זכויות אישיות, וכי בני-דרום עצמו קבע כי פעולות לגבי מי שאינו מעביר הכנסותיו - יינקטו רק כנגד החבר המפר בלבד ולא כנגד בן הזוג הנורמטיבי. אכן, נסיבות בהן אחד מבני הזוג יוצא או מוצא מחברות באגודה ואילו בת זוגו נותרת חברה - מקימות מציאות מורכבת וסבוכה לתא המשפחתי של בני הזוג, למושב השיתופי ולקהילת חבריו. יחד עם זאת, מציאות מורכ