"עתירה זו נסבה במידה רבה על ההיסטוריה, ואכן החלב כבר נשפך, ומשולמים 'דמי לימוד'. כל הפרשה אינה מסבה אושר. תמהני, כשלעצמי, אם אין מקום בכגון דא להפקת לקחים על ידי המנהל. בשימוש בקרקעות ציבור מעורב, בסופו של יום, כסף רב מאוד".

עוד על פרויקטים סולאריים בקיבוצים:
רשות החשמל פסלה תחנות סולאריות בקיבוצים
הצעה לקיבוצים: יצרו לעצמכם "חשמל ירוק"
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כך מסיים השופט אליקים רובינשטיין, מבית המשפט העליון, את פסק הדין שנתן הרכב השופטים בבג"ץ (רובינשטיין, עוזי פוגלמן ויצחק עמית), בדחותו את העתירה שהגישה "האגודה לצדק חלוקתי", באמצעות עורכות הדין רויטל ברילנשטיין ונורה אשכר, נגד מנהל מקרקעי ישראל.

העתירה יוצאת נגד החוקיות של החלטת מועצת מקרקעי ישראל (מספר 1254) מסוף ינואר השנה, בדבר הקצאת קרקע ביישובים חקלאיים למתקנים סולאריים - בפטור ממכרז. החלטה זו קובעת הסדרים חדשים להקצאת קרקעות בהסכמי חכירה למטרת הקמת מתקנים סולאריים בתחום משבצת של יישוב חקלאי, וכן קובעת "הוראות מעבר" ביחס למיזמים שהגיעו לשלב מתקדם והתגבשו על רקע ההסדרים הקודמים (חתימה על הסכם עם יזם והפקדת תוכנית בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה).

עיקרי הכללים החדשים נוגעים לתקופת החכירה (החופפת לתקופת הרישיון שניתן להפעלת המיזם הסולארי, ולא 49 שנים כמו בהסדר הקודם); לתשלום דמי חכירה מהוונים למנהל בשיעור של 91% מערך הקרקע ללא הנחות אזור; לחישוב ערך הקרקע שייקבע לפי תוצאות מכרזים; שהשטח המרבי לפרויקט ביישוב בודד יהיה עד 250 דונם, ועוד.

האגודה לצדק חלוקתי טוענת נגד "הסדרי המעבר" הכלולים בהחלטה, שלטענתה אינם סבירים, שכן הם קובעים "הסדר מיטיב עם היישובים והיזמים, תוך הענקת הטבות ופטורים מופלגים ליישובים החקלאיים על חשבון הקופה הציבורית".

המשיבים לעתירה הם מועצת מקרקעי ישראל, רשות החשמל, תנועת המושבים והתנועה הקיבוצית, וכן יזמים פרטיים ושותפויות בין חברות מסחריות ליישובים חקלאיים (ובהם קיבוצים) לצורכי הקמה של מיזמים בתחום החשמל הסולארי ועוד.

השופט עוזי פוגלמן, שכתב את פסק הדין, מתאר: "כבר משנות השישים של המאה הקודמת, נהגה מדיניות שלפיה יישובים חקלאיים רשאים להשתמש - בתנאים מסוימים - במקרקעי ישראל אותם חכרו ממנהל מקרקעי ישראל,
גם לצרכים שאינם חקלאיים. אין חולק על חשיבותו של עיקרון הצדק החלוקתי בהפעלת סמכותה של מועצת מקרקעי ישראל, כרשות המופקדת על התוויית המדיניות הקרקעית שעניינה הקצאת משאבי ציבור מוגבלים".

השופט פוגלמן בוחן אחד לאחד את ההסדרים, ומוצא כי ההסדר שנקבע בהחלטה 1254 "אינו משפר את מצבם של היישובים החקלאיים לעומת המצב הנורמטיבי הקודם, ואף מצמצם את היקף ההטבות שהוענקו להם". מכאן, הוא אומר, עולה ש"המדיניות הנוכחית של מועצת מקרקעי ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה 1254 - היא בבחינת 'תיקון' המצב הקודם מנקודת המבט של עקרונות הצדק החלוקתי".

השופט אליקים רובינשטיין מוסיף שורה של דברי ביקורת ואומר כי אחד מתהליכי השינוי בישראל הוא הצטמצמות החקלאות מזה, והתרחבות האזורים העוברים עיור מזה, כך שעלתה על הפרק שאלת השימושים בקרקע חקלאית. נושא זה, אומר השופט רובינשטיין, "משקף את התהפוכות ואי-הוודאויות בטיפול בקרקע החקלאית; המדינה ביקשה ליתן מקורות פרנסה לחקלאים, אך הרחיקה לכת לטעמה מבחינות שונות, והיא פוסעת אחור, אלא שבפועל ברחו הסוסים מן האורווה, והוראת המעבר מכסה יותר ממה שהמדינה היתה רוצה כי ייכלל בה".

השופט קורא להפיק לקחים, כדי "להבטיח שהחלטות יהיו מושכלות ולא מרחיקות לכת לצד זה או אחר".