סוגיה שעלתה לאחרונה לכותרות - טומנת בחובה גם זווית קיבוצית, והפעם דווקא הקיבוץ הוא לא הנאשם...

עוד על הפליטים והקיבוצים:
הקיבוצניקים מדריכים נערים פליטים מאפריקה
מרק מקיבוץ נען לפליטים בתל אביב
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

"זכותם של ילדים לחינוך בישראל", עיריית אילת וקיבוץ אילות - עמדו במוקד העתירה המנהלית שהגישה קבוצת ילדים, באמצעות הוריהם, מבקשי מקלט מדרום סודן המתגוררים באילת. בעתירה ביקשו כי בית המשפט יורה למשרד החינוך ולעיריית אילת לחדול מאפלייתם ביחס לילדים אזרחי ישראל, ולהתיר להם להשתלב במסגרות החינוך שבעיר.

החל משנת 2008 נמנעת עיריית אילת מרישום ילדים של מבקשי מקלט, המתגוררים בתחומה, למסגרות החינוך הרשמיות הקיימות בעיר. במקום זאת, היו הילדים מוסעים למסגרת חינוך נפרדת בקיבוץ אילות, "נוף אילות". העותרים אומרים שהם שוהים בישראל תקופה ממושכת, בת כמה שנים, דוברים את השפה העברית, ואין כל מניעה, לטעמם, לשלבם בבתי ספר "רגילים", בדומה לילדי עובדים זרים ומבקשי מקלט בערים אחרות בארץ.

הם טוענים כי הילדים זוכים למענה חינוכי-לימודי "רק בזכות טוב לבו של קיבוץ אילות אשר לקח על עצמו, באופן וולונטרי, להקים מוסד חינוכי לילדים של מבקשי מקלט". בבית המשפט מתברר כי מסגרת חינוכית זו בקיבוץ אילות (בה למדו כ-55 ילדים), נסגרה ולא תתקיים בשנת הלימודים תשע"ג שנפתחה השבוע.

השופטת רחל ברקאי, מבית משפט השלום בבאר שבע, אומרת כי "חוק לימוד חובה" קובע הסדרי חינוך חובה לכל ילד עד הגיעו לגיל 15, ואת אחריותה של המדינה לדאוג למתן חינוך זה. הוראות החוק חלות, היא מוסיפה,
כפי שגם משרד החינוך מכיר בכך - על "כל ילד שנמצא בישראל, וזאת ללא קשר למעמד הוריו". היא פוסקת כי על עיריית אילת ומשרד החינוך לאפשר לילדים להשתלב במסגרות החינוך בעיר כבר עתה, לקראת תחילת שנת הלימודים.

עיריית אילת ומשרד החינוך הגישו ערעור על החלטה זו. הרכב השופטים בבית המשפט העליון (סלים ג'ובראן, יורם דנציגר ואורי שהם) שלח את הצדדים למצוא במהירות פתרון מוסכם, לפני תחילת שנת הלימודים. ביום ראשון בשבוע שעבר (26.8) הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם "גיבשו ביניהם הסכמה שלפיה אותם תלמידים המתגוררים בתחום שיפוט העיר אילת בשנת הלימודים תשע"ג, ישולבו במסגרות החינוך הרגילות בעיר אילת, בהתאם לשיקול הדעת של עיריית אילת ומשרד החינוך".