תביעתה של חברת גבעת השלושה נגד הקיבוץ בשורה של עניינים (ביניהם תלונה כי הקיבוץ חייב אותה בדמי שימוש בעד התקופה בה "החזיקה במפתח" של דירת האב המנוח, חבר הקיבוץ, לא השיבה אותו לקיבוץ וטענה כי הקיבוץ מנע ממנה דמי הבטחת הכנסה) - נדחתה בבית משפט השלום.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
אילון: מותר לקיבוץ לגבות כסף מתושבי ההרחבה
מעברות (1957): ניסיון לרצח בעזרת... פודינג
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

החברה-התובעת לא השלימה עם התוצאה, ובאמצעות עו"ד רגב אלקיים ("שרף, פרי, אלקיים ושות'"), היא מערערת לבית המשפט המחוזי.

בכתב הערעור נטען שהרקע לסכסוך שבין המערערת לקיבוצה, יסודו בהפרטה שעבר גבעת-השלושה בשנת 1994, וכתוצאה מכך "מערכת היחסים המעולה שהיתה בין המערערת לקיבוץ השתנתה, עת המערערת החלה לברר את זכויותיה בקיבוץ".

גבעת-השלושה, כך נטען בערעור, "מאס בה ובחתירתה להתנהלות מסודרת של הקיבוץ... והחל לראות בה עושת צרות מקצועית, התנכל לה, דחה את בקשותיה, והחל לגזול את כספה". לטענתה, טעה בית משפט השלום הן בפרשנותו המשפטית, והן "עת דחה, כמכלול, את כל רכיבי תביעתה, מבלי לדון בכל רכיב ורכיב".

המערערת פירטה בערעורה את תביעותיה מגבעת-השלושה, המגיעות לכדי 124 אלף ש"ח,
שנדחו בבית משפט השלום.

בדיון בערעור, בפני השופטת מיכל נד"ב מבית משפט המחוזי מרכז, הגבילה המערערת, לפי המלצת בית המשפט, את ערעורה רק לעניין החיוב בדמי השימוש בגין דירת האב וכן לדמי הבטחת הכנסה, והצדדים הסכימו כי השופטת תפסוק בכך על דרך הפשרה, ללא נימוקים.

השופטת שקלה ופסקה כי גבעת-השלושה ישיב למערערת 55 אלף ש"ח, בהם חייב אותה קודם לכן. ההחזר ייעשה בדרך של קיזוז מיתרת החוב שלה בכרטיס הקיבוץ. התוצאה שעולה מהפסק: החיוב שהטיל גבעת-השלושה על המערערת בשכר הדירה של האב המנוח, בה החזיקה - יימחק, והיא תקבל עוד כ-15 אלף ש"ח ברכיב "הבטחת הכנסה".