"אדם, בשר ודם, זכאי לפיצויים בגין פרסום שהשפיל אותו או שהעמידו ללעג ולקלס בעיני הבריות. עוגמת נפש שכזו יכולה להיות רק למי שהוא בעל נפש. לתאגיד אין נפש ולא יכולה להיגרם לו עוגמת נפש. אמנם גם הקיבוץ זכאי להגנה על שמו הטוב, אולם בהיעדר הוכחת נזק ממוני של ממש, אין לפסוק לו פיצוי כללי מכוח החוק. הקיבוץ כתאגיד אינו סובל מעצם הפגיעה הרגשית בשל בושה, או בוז".

עוד פרשות לשון הרע בקיבוצים:
כנרת: לשון הרע בדף המידע הפנימי
אפיקים: חבר תבע חבר על לשון הרע
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

כך קובעת השופטת רבקה איזנברג, מבית משפט השלום בקריית שמונה, עת היא דוחה את תביעת קיבוץ חולתה לפיצויים נגד שניים מחבריו, בטענה שאלה פרסמו לשון הרע נגדו, אך כן פוסקת 7,000 ש"ח פיצויים, לפי חוק איסור לשון הרע, לטובת מנהל הקהילה בקיבוץ, באשר הוא "בשר ודם".

הסיפור המשפטי, עליו דיווחנו גם בעבר, מתייחס לחמישה פרסומים שנטען כי יש בהם משום הוצאת לשון הרע, והם היו מוקד לתביעה שהגישו הקיבוץ ומנהל הקהילה: מכתב שמוען אל ראש המועצה האזורית, מזכיר התנועה הקיבוצית ורשם האגודות השיתופיות; מכתב נוסף שנשלח להנהלת הקהילה של הקיבוץ; מכתב אל מבקר המדינה; כתבה שפורסמה בעיתונות הקיבוצית, ועוד.

עיקרם של הדברים שנכתבו היה זעקה והאשמה מצד בני הזוג-החברים-הנתבעים, כנגד הנעשה בקיבוץ חולתה וכנגד פעולתו של מנהל הקהילה נגד המשפחה, על רקע מחלת הסרטן של בתם. בין היתר, הם השתמשו בביטויים קשים: "ראו את שעושים מנהלי הקהילה... ראו את שעוללה קבוצה קטנה ואלימה שהשתלטה על חולתה ברשעות ובאלימות".

במקום אחר כתבו: "מאחר שמנהל הקהילה בחולתה החליט, על גב מחלת הסרטן של בתנו, לסגור עם משפחתנו חשבונות הנובעים ממלחמתנו לטוהר מידות ולניהול תקין בחולתה, ומאחר שפגיעתו גרמה לפגיעה כלכלית אנושה במשפחה על ידי שמנע סיוע המגיע לנו בשל מחלת הסרטן של בתנו, והשית עלינו חובות כבדים לבנקים הנובעים ישירות ממחלת הבת, ומאחר שהוא פועל על ידי הונאה, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ניצול מעמדו וסמכותו כעובד ציבור לפגיעה במשפחה, שהפך את חיינו לגיהנום..."

לטענת התובעים - הקיבוץ ומנהל הקהילה, באמצעות עו"ד לארי גולדשטיין - מדובר ב"דברי בלע שקריים שיש בהם כדי להשפילם, לעשותם מטרה לשנאה, לבוז וללעג ולפגוע במשלח ידם". לפיכך תבעו 100 אלף ש"ח פיצוי בגין הפגיעה בשמם ובכבודם.

החברים הנתבעים, באמצעות עו"ד פנינה ולרי, טענו כי אין מדובר ב"פרסום לשון הרע", והסבירו כי ממילא "שמו הטוב" של הקיבוץ אינו הולך לפניו, וכי כתוצאה ממעורבותם בחשיפת שחיתות, "מנהל הקיבוץ מלחמת חורמה כלפיהם, תוך ניהול מצוקתם האישית הכספית".

השופטת מוצאת כי בארבעה מתוך חמשת הפרסומים אכן נעשה "פרסום לשון הרע". לגבי הכתבה בעיתון סבורה השופטת שאין ב"פרסום" כדי לשון הרע, מה עוד שאין זה פרסום שעשו הנתבעים, אלא העיתון עצמו. השופטת מסבירה כי משנמצא שיש בפרסומים "לשון הרע", עובר נטל ההוכחה אל הנתבעים להוכיח כי יש להם הגנה טובה, כמו זו האומרת "אמת דיברתי", אך היא מוצאת כי החברים הנתבעים לא הוכיחו כי אכן היתה בפרסומים הללו אמת.

גם אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום, אומרת השופטת, ההגנה לא תחול על פרסום שגוי, כאשר נטל ההוכחה לאמיתות הדברים מוטל, כאמור, על הנתבעים.

אין ספק, אומרת השופטת, כי הנתבעים חשים פגיעה עמוקה בגין אי-השתתפות הקיבוץ בהוצאותיהם, שנגרמו להם עקב מחלת בתם. עיקר טענותיהם בהגנתם ל"אמת דיברתי" מתייחסות להתנהלות הקיבוץ ומנהל הקהילה ביחס לקרן ולכספים אשר ציפו לקבל ממנה לטיפול ולמימון ההוצאות הרפואיות של בתם. הם מסיקים מכך שלא קיבלו כספים מהקרן, כי התנהלות הקרן בלתי-תקינה, אך לדברי השופטת אין די באי-מתן סיוע כדי להצביע על שחיתות,
הונאה, גניבה או מעשי מרמה בכספים, וגם בעניין זה לא הציגו הנתבעים ראיות המצביעות על המעשים החמורים שיוחסו בפרסומים לתובעים.

האם עומדת לחברים ההגנה כי מדובר רק ב"הבעת דעה" ביחס להתנהגות בעל תפקיד - שהרי גם אם אין בדברים אמת, מותרת הבעת דעה כשלעצמה? השופטת מסבירה כי פרסום יוגדר כהבעת דעה, אם יהיה כזה שהאדם הסביר יבין את האמור בו כדעתו של הכותב ולא כהצגת עובדות מצדו. היא מוצאת שבמקרה זה אין "מדובר בדעה, אלא בהצגת עובדות", ולכן גם "הגנה" זו אינה חלה על הפרסום.

משנמצא כי היה פרסום לשון הרע, בוחנת השופטת את הזכות לפיצויים. באשר לקיבוץ, היא אומרת, היות שמדובר בתאגיד, אין הוא זכאי לפיצוי, משום שלא הוכיח כי נגרם לו נזק ממון בפועל. באשר למנהל הקהילה, היא מוצאת שרק כתוצאה מאחד הפרסומים יש מקום לחייב את הנתבעים כלפיו, והיא פוסקת לו 7,000 ש"ח בלבד, כסכ