האם עתה הותר "הפלונטר", כלשונו של שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, שהורה לבית המשפט המחוזי לשוב ולדון בעניינו של גן האירועים "האגם" שבפארק קיבוץ יקום - שמפעיליו, קיבוץ יקום ומרכז המשק דאז, הורשעו בדצמבר בעבירה של שימוש ללא היתר במקרקעין (הפעלת גן האירועים)? לנוכח אי-הבהירות שנוצרה בשאלה אם בדיון הקודם בבית המשפט המחוזי כבר זוכו הנאשמים, ומתוך החשש לעיוות דין - חזר הערעור לשולחנה של השופטת נגה אהד.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
תל יוסף: חבר נגד הקיבוץ שאפשר עיקול לכספו
מענית: העליון דחה עוד עתירה נגד הקיבוץ
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

תזכורת: 12 דונם השכיר קיבוץ יקום לחברת "חאן האביב אירועים", מתוך קרקע שהוא מחזיק בחכירה ממנהל מקרקעי ישראל. השופטת מתארת את השתלשלות הדברים: בהסכם השכירות הוגדר כי השימוש בשטח יהיה "אירועי מסיבות, חתונות, בר מצוות, בריתות, ריקודים וכיו"ב, לרבות הפעלת מזנון". ואכן, לפי ההסכם, הפעילה החברה במקום את גן האירועים "האגם".

בית משפט השלום בנתניה מצא כי תוכנית המתאר שחלה על המקרקעין מתירה שימוש במקרקעין לצורכי אירועי נופש, ספורט ובידור בלבד, ולפיכך קבע כי השימוש למטרת "גן אירועים" הוא שימוש חורג, ובהיעדר היתר לכך, הורשעו הנאשמים. באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר, קרן גת ומיטל סיידא כפיר ("י. זלצמן, גילת, קנולר, גראוס, סלומון ושות'"), מבקשים הקיבוץ ונושא המשרה בו לזכותם מהאישום הפלילי ולבטל את הרשעתם.

השופטת בוחנת את "התכליות והשימושים" המותרים לפי תוכניות המתאר החלות על המקרקעין (שכוללים דרכי גישה, חניה, פיקניק, אגם שיט, ספורט, נופש, בידור, מתקני כפר נופש, מבני שירות ומבנים לבידור, אוכל ושירותים), ואומרת כי השאלה היא אם מדובר ברשימה סגורה הכוללת את כלל השימושים המותרים בקרקע (שאז כל שימוש אחר הוא חורג, ומי שעשה אותו - דינו הרשעה), או שמא מדובר ברשימה המאפשרת פרשנות והרחבת השימושים המוגדרים בה (שאז פעלו המערערים באופן סביר כשנתנו פרשנות מרחיבה לרשימה, ויש לזכותם מהאישומים).

השופטת מוצאת כי בהסכם הפיתוח עליו חתמו הקיבוץ ומִנהל מקרקעי ישראל ("זרוע מזרועות מדינת ישראל"), נקבע כי מטרת הקצאת הקרקע היא "תיירות במגזר החקלאי", "מלונאות ונופש", כאשר המבנים ישמשו ל"גן אירועים, אגם שיט, מזנון, משרדים". בדברים מפורשים אלה, אומרת השופטת, יש משום הבעת דעתה של המדינה כי "מלונאות ונופש" ו"תיירות במגזר החקלאי" הן הגדרות שיכולות לכלול גם שימוש כ"גן אירועים".

השופטת מדגישה כי בעד חכירת השטח שילם קיבוץ יקום למנהל מקרקעי ישראל למעלה מ-8 מיליון ש"ח, סכום שהביא בחשבון את השימושים המיועדים במקרקעין לפי הסכם הפיתוח. השופטת דוחה את טענת המדינה-המאשימה, כאילו "אין לשייך אליה את התנהלות מנהל מקרקעי ישראל החתום על הסכם הפיתוח", ומסבירה כי "מדינת ישראל, על זרועותיה, היא המאשים בהליך זה", גם אם בפועל הופיע כאן תובע מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "חוף השרון".

השופטת מוצאת כי הקיבוץ פנה אל המועצה האזורית חוף־השרון בבקשה למתן רישיון לניהול עסק מסוג גן אירועים ונענה בחיוב, וגם בכך יש כדי לגלות כי גם המועצה האזורית חוף-השרון סברה שתוכנית המתאר מתירה שימוש במקרקעין כ"גן אירועים".

המדינה טענה כי אין בין רישיון עסק להיתר לשימוש חורג כל קשר, "שהרי השניים מוענקים מכוח חוקים שונים ועל ידי גופים שונים. האחד ניתן על ידי המועצה האזורית חוף-השרון ואילו השני, היתר לשימוש חורג, ניתן על ידי הוועדה המקומית חוף-השרון", והסבירה כי "הגוף היחיד המוסמך ליתן החלטות בנושא תכנון ובנייה הוא הוועדה המקומית, ואין באישור לניהול עסק שנתנה המועצה האזורית כדי לשמש אישור מטעם הוועדה המקומית".

השופטת סבורה אחרת. "אכן מדובר בשני גופים נפרדים בעלי סמכויות נפרדות, וודאי שרישיון ניהול עסק אינו מחליף היתר לשימוש חורג. יחד עם זאת, חזקה על המועצה האזורית, אשר דנה בנושאים קרובים לנושאים בהם עוסקת הוועדה המקומית ובקיאה בחוקים החלים עליה, שלא תעניק רישיון עסק למקום בו ניהול עסק כאמור אינו חוקי".
גם בכך מוצאת השופטת כי פרשנות המערערים, לפיה הגדרת השימוש במקרקעין, לפי תוכנית המתאר, כוללת גם שימוש במקרקעין כ"גן אירועים" - היא "פרשנות סבירה".

השופטת מוסיפה כי העובדה שהוועדה המקומית התירה פעילות גן אירועים במקום (עד שפורסם דוח מבקר המדינה בנוגע להקמת גני אירועים), ומעולם לא הודיעה או התריעה על כך שהשימוש במקרקעין הוא שימוש חורג - מלמדת אף היא כי ראתה את השימוש למטרת גן אירועים כשימוש מותר. זו בהחלט פרשנות סבירה בנסיבות העניין, קובעת השופטת, ומבססת לנאשמים הגנה במשפט הפלילי, הקרויה "טעות במצב הדברים".