כיצד צריך קיבוץ לפעול כאשר הוא מקבל "צו עיקול" על כספים או פנסיה חודשית שחבר זכאי להם מאת הקיבוץ, אך הם עוקלו לפי הצו?

עוד על חובות וקיבוצים:
גשר: הסדר חדש להחזר חובות הקיבוץ
עין החורש: הקיבוץ מכר את המפעל תמורת החוב
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לפי הנהוג בקיבוץ תל יוסף, משלמים החברים את דמי הארנונה ישירות למועצה האזורית. משצבר אחד החברים חוב של 12,266 ש"ח, הוציא פקיד הגבייה מטעם המועצה "צו עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי", וזאת מכוח "פקודת המסים (גבייה)". הצו הוגש לקיבוץ, שכן הוא "הצד השלישי", המחזיק בכספיו של החייב (חבר הקיבוץ). משניתן והומצא צו העיקול לידי הקיבוץ, טוען תל-יוסף, הרי הוא נטול כל שיקול דעת ושומה עליו לפעול בהתאם לצו העיקול.

מנגד, טוען החבר-החייב, ולא בפעם הראשונה, כי על הקיבוץ היה להימנע מהעברת כספים עליהם הוטל עיקול לטובת צד ג', מעבר לסכום המוגן לפי "חוק הגנת השכר". לטענתו, בכתב תביעה שהגיש לבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה, לא כך פעל תל-יוסף. לשיטתו של החבר, על הקיבוץ היה להעביר לחשבונו, לאחר קיזוז כל ה"הוצאות" ו"מס הקהילה", את הסכום המוגן מעיקול, בסך 1,921 ש"ח, אך הקיבוץ העביר לחשבונו, טוען החבר, סכומים נמוכים יותר, ולא הותיר בידיו כל דמי מחיה.

מאחר שלטענתו תל-יוסף לא פעל כדין, הוא תובע ממנו שישיב לו את הסכומים שעוקלו, בסך 4,836 ש"ח, ואת הוצאותיו המשפטיות בסך 2,500 ש"ח. עוד הוא דורש החזר של ההוצאות שהושתו עליו, בסך 740 ש"ח, בתביעה דומה שהגיש בשנה שעברה נגד מנהל הקהילה של תל-יוסף. אז דחה בית המשפט את תביעתו של החבר, בנימוק שאין מקום להטלת אחריות אישית על מנהל הקהילה, שכן זה פעל כבעל תפקיד בקיבוץ, כשהעביר את הסכומים המעוקלים אל המועצה.

הגם שבבית המשפט לתביעות קטנות נהוג שהצדדים מופיעים ללא ייצוג עורך דין, ביקש תל-יוסף להיות מיוצג בידי פרקליט. השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד, שסברה שהמחלוקת היא משפטית במהותה, נעתרה לבקשה והתירה גם לחבר-התובע להיות מיוצג, אך זה ביקש לנהל את התביעה בעצמו. משכך, הופיעו מטעם תל-יוסף עו"ד גיל דגן ("שלמה כהן ושות'") ושחר דגני (מקיבוץ שדות-ים), מנהל הקהילה.

תל-יוסף טוען להגנתו כי לפי הוראות פקודת המסים, "מסירת נכס מעוקל או תשלום חוב לידי פקיד הגבייה לפי עיקול בידי צד שלישי, פוטרים את הצד השלישי מאחריותו כלפי הסרבן". משכך, טוען תל-יוסף כי לא מוטלת עליו כל אחריות כלפי החבר-הסרבן בהתאם, והוא פטור מכל אחריות כלפי החבר, בכל הקשור לכספים המעוקלים.

השופטת אומרת כי ככל שיש לתובע טענות לגבי הסכומים שעוקלו, היה עליו לעשות זאת בהליך ה"תוקף" את צו העיקול שניתן נגדו, ולא "לתקוף" במישרין את הקיבוץ. יחד עם זאת, מסבירה השופטת כי מאחר שפקודת המסים מעניקה לרשויות כוח רב בגביית חובות, ללא הליך בירור מוקדם, יש לבחון את ההליכים בזהירות ובהקפדה. חוק הגנת השכר, אומרת השופטת, קובע כי לא ניתן לעקל משכר עבודה חודשי סכומים השווים לגמלה הקבועה בחוק הבטחת הכנסה.

החוק מגדיר את השכר, לעניין זה, כ"שכר העבודה החודשי הנותר אחרי ניכוי תשלום אשר המעביד חייב לנכותו משכר עבודה על פי חיקוק". עוד קובע החוק: "קצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל תיחשב כשכר עבודה לעניין סעיף זה". תכלית הוראה זו, אומרת השופטת, היא סוציאלית, ונועדה לאפשר לעובד הכנסה מינימלית שתאפשר לו קיום בסיסי בכבוד.

אין בחוק כל הוראה התומכת בעמדת החבר, אומרת השופטת, לפיה הסכום המוגן מעיקול,
שעל הקיבוץ להעביר בפועל לחשבונו, צריך להיות מחושב רק לאחר קיזוז כל הוצאות המחיה של החבר בקיבוץ (חשמל, טלפון נייד, אינטרנט, שירותי כביסה, הוצאות רכב ועוד). נהפוך הוא, היא קובעת, נכונה היא עמדת הקיבוץ כי הסכום שאינו ניתן לעיקול נועד דווקא למטרת תשלום הוצאות קיום בסיסיות מהסוג הזה, ולכן פעל תל-יוסף כדין.

בהחלטה עקרונית מאשרת השופטת את הדרך בה פעל תל-יוסף, לפיה בסוף כל חודש מופרשת לתקציב של החבר משכורת פנסיונית הנעה בין 3,813 ש"ח ל-3,902 ש"ח. לאחר מכן ניכה הקיבוץ את מס הקהילה, שהוא תשלום חובה בו חייב החבר לקיבוץ. רק בשלב זה בוצעה פעולת הניכוי בעקבות העיקול, באופן שבתקציבו של החבר ייוותר הסכום שאינו ניתן לעיקול בסך 1,921 ש"ח. בהמשך, מנכה הקיבוץ מיתרת התקציב הוצאות נוספות כגון טלפון וחשמל.

אגב, לטענת תל-יוסף, הדרך בה פעל נעשתה גם באישור המועצה (המעקלת), ולפי ייעוץ משפטי שקיבל. תביעת החבר נדחית, והוא מחויב לשלם לקיבוץ הוצאות משפט בסך 800 ש"ח.