חברת קיבוץ יצאה לשנת חופש, אל עיר מגוריה של אמה, "ואף מצאה שם עבודה, אך מזור למדווי לבה ופתרון לבעיותיה האישיות לא מצאה. בינתיים נפטרה האם". משהבינה שהקיבוץ לא יאריך את תקופת החופש, החליטה לעזוב את הקיבוץ, ואף קיבלה דמי עזיבה.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
יקום: פשרה בין הקיבוץ למנהל מקרקעי ישראל
מענית: תבע את "גלעם" 25 שנים אחרי שפוטר
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

"מתוך התחשבות מיוחדת ומתוך רצון לשמור על רוח טובה", מצא הקיבוץ לנכון לשלם לה עבור ארון הבגדים שהביאה עמה כאשר הצטרפה לקיבוץ. מובן שעניין זה, כתב המזכיר לחברה, "לא מתבסס על שום זכות חוקית, כי הרי הארון הזה, במשך שנות חברותך בקיבוץ, נתבלה כבר מזמן. הכוונה היא שלפנים משורת הדין, נהיה מוכנים לשלם לך סכום תמורת הארון".

כך תיאר בית המשפט את הדברים בתביעה שהגישה חברה-לשעבר נגד קיבוצה באשר למיעוטם של דמי העזיבה שקיבלה.
ומה באשר לכספי השילומים מגרמניה, שהעבירה החברה לקיבוצה, ואותם היא מבקשת לקבל לעת העזיבה? מתברר שהיא חתמה בקשר לכך על ייפוי כוח ומסמך ויתור לטובת הקיבוץ, שהיא טוענת כי יש לבטלם, שכן נחתמו כתוצאה מ"לחץ" שהופעל כלפיה.

פרקליטה טען שאילולא חתמה החברה על המסמך, היתה נדרשת לעזוב את הקיבוץ, ומכאן שמדובר ב"ניצול השפעה בצורה המקוממת את רגש ההגינות, עד שאין להשלים עם מצב בו יורשה הצד החזק להחזיק ביתרון שהושג על-ידו הודות לעליונותו".

בית המשפט אומר כי את הבחינה המשפטית הזו יש לעשות על רקע "המשטר החברתי" בקיבוץ. למועמד, אומר בית המשפט, "ניתנה בחירה חופשית: רצה נכס - ממשיך הוא בניהול חייו כרצונו מחוץ לקיבוץ.
משהחליט מועמד להצטרף לקיבוץ, הרי הוא נוטל על עצמו את כל ההתחייבויות הכרוכות בהצטרפות זו, על כל התוצאות הנובעות מהן".

טיבה של כל התקשרות חוזית הוא ש"אינה ניתנת לביטול אך ורק בשל כך שלא כל ציפיותיו של המתקשר נתממשו תוך כדי יישומה, או שבינתיים חל שינוי בעמדתו של המתקשר להתקשרות והוא מתחרט עליה".

ומתי קרה כל זה? השנה: 1977. השופט: אליהו מני ז"ל. חבר מאחד הקיבוצים העביר למדור פסיקה זו, תוך שהוא מדגיש את "פסקת ההגינות", ואיני יודע אם עשה זאת כעניין שבנוסטלגיה, או מתוך כוונה לומר אמירה. המדור, מכל מקום, בחר לאזכר את הפסיקה הזו כדי להתבונן בחלוף השנים שהביאו לבליה של אותו ארון בגדים.