הסדר פשרה שהושג בין קיבוץ יקום לבין מנהל מקרקעי ישראל - מלמד פעם נוספת עד כמה, לעיתים, הופך בית המשפט ל"כתובת" היחידה, לעת מחלוקת, בין הקיבוץ והמנהל.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
מענית: תבע את "גלעם" 25 שנים אחרי שפוטר
"עצמאות כלכלית" בקיבוץ שיתופי - זה חוקי?
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לפני שנתיים הגיש קיבוץ יקום, באמצעות עורכי הדין אביתר קנולר וחגית בן משה ("זלצמן, גילת, קנולר, גראוס, סלומון ושות'"), עתירה לבג"ץ נגד מנהל מקרקעי ישראל. הקיבוץ ביקש כי בג"ץ יתערב במערכת היחסים החוזיים שבין המנהל לבין הקיבוץ ויורה למנהל לחתום על "התחייבות לרישום משכנתה לטובת בנק". התחייבות שכזו מאפשרת לבנק לתת לקיבוץ הלוואה מובטחת במשכנתה, לצורך קבלת הלוואה לבניית בתי מגורים חדשים לחברים בקיבוץ.

המנהל, במקרה זה, אמנם חתם על בקשות הקיבוץ לקבלת היתרי בנייה להקמת בתי המגורים לחבריו, אך סירב לחתום על הבקשה להתחייבות לרישום משכנתה, וזאת עד שיסדיר הקיבוץ שימושים חורגים בשטחיו או שימושים שטעונים הסדרה.
באופן כללי, ניתן לציין ש"הסדרת שימושים", בהיבט המנהל, כוללת בין היתר הסדרת שימושים של תעסוקה לא-חקלאית בקרקע חקלאית.

אגב כך, נזכיר כי בעבר עיכב המנהל, בכמה מקרים, מתן היתרי בנייה לקיבוצים בטענה ש"השכרת דירות" היא "שימוש אסור" בקיבוץ (עניין זה הוסדר בהמשך, כזכור, במהלך שהיה בין התנועה לבין המנהל, ועוגן בהחלטה של הנהלת המנהל לגבי השכרה של דירות בקיבוצים).

בבג"ץ טען קיבוץ יקום כי המנהל נוקט הליך לא תקין של "התניית שירות", דהיינו: במערכת היחסים החוזיים שבין המִנהל, כבעלים של הקרקע, לבין הקיבוץ כחוכר, כך נטען, המנהל מתנה מתן "שירות" לקיבוץ (שירות מסוג של התחייבות לרישום המשכנתה, שרק המנהל יכול לתת אותו), בכך שעל יקום להסדיר שימושים אחרים שטעונים הסדרה, גם אם קיימת לגביהם מחלוקת משפטית עמו.

בכך, התרעם יקום, מנצל המנהל את "כוחו" אל מול הקיבוץ ויוצר התניה בין הדברים. "האם רשאי המנהל להתנות פעולה בפעולה באופן גורף?" שאל יקום בעתירתו, והוסיף כי לו סבר המנהל כי קיימים שימושים אסורים שכאלה, היה עליו להגיש תביעה לגביהם, ולא להתנות הסכמה למתן שירות בהסדרת שימושים אלה.

באמצעות עו"ד חני אופק, סגנית בכירה לפרקליט המדינה, דחה המנהל את טענות יקום והשיב כי "סירובו לתת לקיבוץ התחייבות לרישום משכנתה על זכות החכירה של הקיבוץ במקרקעי המשבצת, הוא תוצאה של נסיבות בהן הקיבוץ מפר את הוראות חוזה החכירה בכך שהוא עושה שימוש בקרקע, ללא הסכמת המנהל, ללא היתר כדין וללא תשלום דמי שימוש".

המנהל ציין שבית המשפט המחוזי בתל אביב, בעניינו של חוכר באגודה (שאינה קיבוץ), "קבע כי סירוב למתן התחייבות שכזו, כתוצאה משימוש חורג הנעשה במקרקעין ללא הסכמת המנהל וללא תשלום דמי שימוש - הוא סביר וחוקי". שם נקבע כי "מקום שהחוכר עושה במקרקעין שימוש לא חקלאי ובניגוד למטרות שלשמן הוחכרו המקרקעין,
יש לראותו כמי שלא עמד בתנאי ההתקשרות ובהתאם להנחיות הקבועות בנוהלי המנהל - תידחה בקשתו למתן התחייבות לרישום משכנתה".

לכך השיב יקום שלא ניתן ללמוד משם גזירה שווה למקרה זה, באשר מדובר שם בניסוח שונה של חוזה החכירה, בתנאים אחרים, ובמיוחד בכך ששם טען המנהל שהקרקע בה נעשה שימוש לא מוסדר היא הקרקע שלגביה מבוקשת ההתחייבות לרישום משכנתה, וכאן המצב שונה.

מכל מקום, הבהירה עו"ד חני אופק, לשיטת המנהל, הסירוב שנקט "הוא צעד מידתי", יותר מאשר חלופות אחרות שיש למנהל כבעלים של הקרקע, ובהן, למשל, "ביטול חוזה חכירה, או שלילת הרשות בקרקע ודרישה להשבתה למנהל, שהיו גורמות יותר נזק לקיבוץ".

המנהל אף ציין ש"אמצעים אחרים, כקנסות והגשת תביעות, הוכחו עם השנים כיעילים פחות", שכן לחוכרים משתלם לשלם את הקנס ולהמשיך בשימוש החורג, ממנו הם מרוויחים יותר. מכאן סבור המנהל שהסירוב לרשום התחייבות הוא סביר, מידתי "ואף יעיל, כפי שהוכיח ניסיון העבר בקיבוצים אחרים".

"יעיל" או לא, זו שאלה שבג"ץ כבר לא יפסוק בה, במקרה זה, כי בג"ץ הפנה את הצדדים ל"מתווה פשרה" אצל "ועדת הפשרות" של המנהל, ולאחר מו"מ ארוך הסכימו הצדדים על הסדר פשרה הכולל, בין היתר, מתווה מוסכם להסדרת השימושים הטעונים הסדרה בשטחי יקום, לצד התחייבות המנהל לחתום באופן מיידי על הבקשה לרישום משכנתה. השופטים אשר גרוניס, ניל הנדל ועוזי פוגלמן אישרו את הסדר הפשרה, ונתנו לו תוקף של פסק דין.