מדובר במאבק תם-לב שניהלו התובעים כדי לשפר את איכות הסביבה באזור מגוריהם, לטובת הכלל, קובע השופט יצחק כהן מבית המשפט המחוזי בחיפה, ומאשר הסדר פשרה, בתובענה ייצוגית שעניינה פליטת כמות גדולה מהמותר של חומרים מסוכנים ממפעל מתכות באזור עכו.

עוד מאבקים על איכות סביבה בקיבוצים:
מצר: עוזבים את הקיבוץ בגלל זיהום האוויר
הקיבוצניקים ביואב: לא רוצים את תחנת הכוח
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

פסק הדין של השופט סיים תהליך משפטי ארוך בתחום "בריאות הסביבה", שהחל עוד בשנת 2006, עת יזהר רשף ז"ל (מקיבוץ כפר-מסריק), רחל גזית (מקיבוץ עין-המפרץ), ועוד שני תושבים נוספים מהאזור (עכו וקריית מוצקין), הגישו - באמצעות עורכי הדין אמיר ישראלי ורם גורודיסקי - תביעה נגד מפעל ההתכה של חברת "חֹד אסף פלדה" ו"תעשיות פלדה", הממוקם במתחם קריית הפלדה מול קיבוץ כפר-מסריק.

שלוש שנים חלפו מאז הלך לעולמו, ביוני 2009, יזהר רשף, בן וחבר כפר-מסריק, והוא רק בן 37. עד למותו ממחלת הסרטן היה יזהר פעיל במאבק לשיפור איכות החיים ובריאות הסביבה באזור מפרץ חיפה ועכו, וכמנהל "הקואליציה לבריאות הציבור". במהלך 2006 בוצעו בדיקות פתע במפעלי הפלדה הללו, ונמצא בהן שהמפעל פלט לאוויר כמות גדולה מהמותר של חומרים מסוכנים.

בכתב התביעה נטען כי החברה חד-אסף-פלדה חרגה מהתקנים המוטלים עליה ברישיון העסק, וכי חריגות אלה גרמו נזק לתובעים ולכל "הקבוצה" של התושבים הגרים באזור הסמוך למפעל (בטווח של 6.5 ק"מ) והעובדים באזורי התעשייה הסמוכים. לפיכך נתבעה החברה לשלם פיצוי לכל חברי הקבוצה, וכן להעמיד קרן לטובת בדיקות רפואיות לכולם, בסך כולל של 1,043,250,000 ש"ח.

בתביעה נטען כי בבדיקות, שנערכו בכמה מועדים, התגלו חריגות בפליטת דיוקסינים מארובות המפעל, בערכים גבוהים יותר מהתקן המותר. בנוסף התגלו חריגות בפליטת אבק מהמפעל. הדיוקסין, לפי פרסומים שונים, הוא חומר רעיל ביותר (גם בריכוזים נמוכים), הגורם בין השאר לסרטן ולפגיעות במערכת הפוריות ובמערכת החיסונית.

הדיוקסין חודר לגוף האדם הן במישרין, דרך האוויר, ובעיקר דרך שרשרת המזון. מדובר בקבוצת חומרים הנוצרים בתהליכי שריפה ופירוק תרמי, שנחשבים לרעילים ומסוכנים במיוחד.



הצדדים קיימו הליך גישור, באמצעות מגשר מומחה בתחום הגנת הסביבה (המשמש כמנכ"ל עמותת "צלול", הפועלת להגנת איכות הסביבה בישראל), אשר הניב הסכם פשרה ביניהם, שהוגש לבית המשפט עוד בפברואר 2009 - אך עקב התנגדות היועץ המשפטי לממשלה, הוא אושר רק לאחרונה.

לפי הסכם הפשרה שאישר בית המשפט, מתחייבת החברה לנקוט במפעל ההתכה שלה שורה של פעולות בעלות של כ־15 מיליון ש"ח, ובכללן פעולות ניטור ופיקוח (שחלק הארי שלהן, בעלות של 13 מיליון ש"ח, לפי הודעת החברה לבורסה, כבר בוצעו), שצפויות להביא להפחתת החומרים הנפלטים לאוויר.

עוד נקבע כי החברה תפקיד סך של 330 אלף ש"ח לטובת קרן לתרומה סביבתית, שתנוהל בידי המגשר ותחלק מענקים למחקרים בנושאי איכות הסביבה; כדי להמשיך את שיתוף הפעולה בין החברה לקהילה, יקימו הצדדים ועדה משותפת בת ארבעה חברים לשם הידברות והתייעצות בכל הקשור בפעילות מפעל ההתכה של החברה ובהשפעתו על איכות האוויר בסביבתו, אשר בעלויותיה הסבירות תישא החברה.

חברי הוועדה יהיו נציג התובעים, המפעל, מומחה מוסכם לאיכות האוויר וכן המגשר או אדם מטעמו. הוועדה אף תסייע לפתרון מחלוקות, מתוך רצון לייתר פנייה לערכאות בעתיד.

היועץ המשפטי לממשלה התנגד להסדר זה ואף הצביע על שורה של פגמים, שמצויים לדעתו בהסדר, ובהם שאין בו רכיב פיצוי לחברי הקבוצה הנפגעת, ואין פרופורציה בין סכום התביעה לסכום שאושר לצורך הקמת הקרן - אך בית המשפט מצא כי כל הנושאים שהעלה היועץ המשפטי נלקחו בחשבון במו"מ שהתקיים ביניהם לקראת חתימת הסדר הפשרה.

בית המשפט אף מתח ביקורת על עמדת המדינה בעניין זה. הוא הסכים עם טענות התובעים, שבבדיקות שערכו רשויות האכיפה של המדינה בשנת 2006, נמצאו כמויות חריגות של פליטת דיוקסינים,
אך המדינה לא עשתה דבר בקשר לכך, לא הגישה כתבי אישום, לא הטילה קנסות מנהליים, לא הוציאה צו סגירה ולא התנתה תנאים ברישיון העסק.

המדינה, אומר בית המשפט, לא הפעילה את כוחותיה כדי להתמודד עם הנתבעות, על כן קשה לקבל את הביקורת שמעורר בא כוח היועץ המשפטי לממשלה כלפי ההסכם. אם היה ניתן לנסות ולהגיע להסכם המשרת את האינטרס הציבורי טוב יותר, כי אז מדוע המדינה, באמצעות הכלים העומדים לרשותה, לא פעלה ולא עשתה כדי להשיג הישגים טובים יותר (והסכם הפשרה אינו מונע ממנה להשתמש בכלים העומדים לרשותה)?

השופט ציין כי הפעולות שהמפעל התחייב לבצע נקבעו בידי מהנדס־מומחה בתחום הטיפול בחלקיקים