הנזק שנגרם לגידולים חקלאיים כתוצאה מכך שנמנע מקיבוצים לרסס את שטחיהם לפי הוראת גורם מבצעי מוסמך - עולה לכלל "נזק מלחמה", כהגדרתו בחוק מס רכוש, ומזכה את הקיבוצים בפיצויים. כך קובעת השופטת נחמה נצר מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בדחותה ערעור שהוגש על החלטת ועדת ערר לענייני מס רכוש.

עוד על החקלאות באזור הנגב ועוטף עזה:
איום נוסף לקיבוצי הנגב ועוטף עזה: הגבלת המים
מי יציל את חקלאי הנגב
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ועדת הערר מצאה כי איסור שהטיל, בשנת 2004, אגף הביטחון במשרד התחבורה על ביצוע טיסות באזורים הנמצאים בטווח של פחות מ-3 ק"מ מהגדר ההיקפית התוחמת את רצועת עזה, מנע מהקיבוצים נירים וניר עוז לרסס את שטחי הגידולים החקלאיים באזורים הללו, ועקב כך נגרם להם נזק חקלאי כבד.

בעקבות אי הריסוס נפסל חלק מן היבול החקלאי שיועד לשיווק בשווקים החקלאיים, ואילו חלקו האחר נמכר במחיר ירוד, לצד פסילתו לשימוש כולל, בשל ריקבון. נזק זה, מצאה הוועדה, נכלל בגדר "נזק מלחמה" שהוא תוצאה של "פעולות איבה", לפי החוק.

מקור ההחלטה שאסרה על ביצוע טיסות ריסוס, כך נמצא, היה נעוץ בהתראות קונקרטיות וממשיות בדבר כוונות של ארגוני טרור לבצע פיגועי ראווה נגד מטרות ישראליות, ובתוך כך, יירוט של מטוסים ישראליים הטסים בסמוך לגבול עם רצועת עזה.

מנהל "קרן פיצויי פעולות איבה" ברשות המסים, באמצעות הפרקליטות האזרחית של מחוז דרום, מבקש לערער על החלטת ועדת הערר וטוען כי לצורך הכרה ב"נזק מלחמה" חייבת להתקיים "פעולת איבה" אקטיבית, שכתוצאה ממנה נגרם הנזק.

במקרה זה, טוענת הפרקליטות, לא התקיימה פעולת איבה ממשית, אלא רק פעולה המכוונת למנוע אפשרות לפעולת איבה, ולכן אין בכך כדי לזכות את הקיבוצים בפיצויים.

הקיבוצים, באמצעות עו"ד אייל סודאי ("חיימסון-סודאי"), טוענים כי איסור ביצוע הטיסות מהווה מניעה של פעולת איבה מוגדרת ונקודתית (סיכון ממשי לפגיעה במטוסים), וכל פרשנות שלפיה נזקיהם אינם בגדר "נזק מלחמה" חוטאת לעקרונות הצדק החלוקתי שהיוו בסיס ותשתית לחקיקת החוק.

השופטת מוצאת כי ועדת הערר העמידה תנאי סף לזכאות לפיצויים במקרים שכאלה. כך, אומרת השופטת, קבעה הוועדה כי על הנזק להיות תוצאה ישירה של פעולות המניעה. על הנזק להיות נקודתי ועליו להיות תוצר של מידע קונקרטי בדבר פעולת איבה ספציפית הנמצאת בהתהוות. בנוסף, על הנזק להיות תוצאה מהחלטה מבצעית של דרגי השטח,
ולא תוצאה מהחלטה מדינית.

משהתברר, אומרת השופטת, שמידע מודיעיני קונקרטי ונקודתי עמד ביסוד ההוראה שהוציא משרד התחבורה, לאסור באופן מוחלט טיסות, גם לצרכים חקלאיים - אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה ואין לומר כי נפל בהחלטתה פגם מהותי, ובוודאי כזה היורד לשורשם של דברים ומחייב את התערבות ועדת הערעור.

השופטת גם דוחה את עמדת המדינה, לפיה יש לשלול מהקיבוצים את הפיצויים מאחר שהם לא פעלו להקטין את נזקם ולרסס את את השטחים החקלאיים באמצעים אחרים, מהקרקע, שלא באמצעות מטוסי ריסוס. לא רק שטענה זו לא הוכחה, אומרת השופטת, אלא גם לא נסתרה טענת הקיבוצים כי בקשתם מכוחות הביטחון להעניק להם ליווי והגנה ביטחוניים, לצורך כניסה קרקעית לשטחים הללו - סורבה בזמן אמת.

השופטת מותירה את החלטת הוועדה על כנה, ומחייבת את "מנהל קרן פיצויי פעולות איבה" לשלם לקיבוצים הוצאות משפטיות בסך 25 אלף ש"ח.