אדם, שבא לבקר את בנו בקיבוץ כפר-חרוב, הלך על המדרכה, בשטח ההרחבה של הקיבוץ, יד ביד עם נכדו. לפתע נתקל במוט ברזל ארוך שהיה זרוק על המדרכה, מעד, נפל ונחבל.

עוד סיפורי תאונות מקיבוצים:
האם הקיבוץ אחראי לפועל שנפל
הסדר טיעון לחבר קיבוץ שגרם מוות ברשלנות
עוד סיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

בחדר המיון אובחן כסובל משברים בשלוש צלעות. מי אחראי ומי יפצה אותו על הנזק שנגרם לו? האם הוועד המקומי של כפר-חרוב (המחזיק במקרקעין)? האם חברת "ביטוח חקלאי" (המבטחת של הקיבוץ)? האם המועצה האזורית (שבתחום שיפוטה המוניציפלי אירעה התאונה), או חברת הביטוח שלה? או שמא הנפגע הוא שאשם במצבו, שהרי לא הכיר את המקום והלך בו בשעת לילה מאוחרת, בחוסר זהירות, "ולא שם עיניו ברגליו בעת הליכתו"?

בבית משפט השלום בתל אביב סיפר התובע כי התאונה התרחשה בחצות, בין יום שישי ליום שבת, בדרכם חזרה מהופעה בקיבוץ לביתו של בנו בקיבוץ, וכי הוא לא הבחין כלל במכשול. הבן, שהלך בשעת התאונה מאחורי האב, אימת את תיאור התאונה.

מזכיר כפר-חרוב העיד שאינו יודע כיצד הגיע מוט הברזל אל המדרכה, שכן המועצה היא שמפנה את הפסולת. ייתכן, אמר, שהמוט הגיע למקום כתוצאה ממשחק ילדים. הוא הוסיף כי יש חצרן שדואג להסתובב מדי יום ברחבי הקיבוץ, כדי לאתר מפגעים ולפנותם.

השופט אליהו קידר אומר כי על רשות, ואף על הקיבוץ, מוטלת חובת זהירות לגבי המשתמשים בדרך ציבורית. אחריות זו של הרשות איננה מוחלטת, שכן כבישים ודרכים אינם משטח סטרילי. מחובת הרשות לדאוג לתקינות מערכת הכבישים והמדרכות שבתחום שיפוטה ועליה להוכיח כי פעלה במסגרת הסביר, ושהיה בידה מנגנון סביר לתחזוקה, לאיתור המפגעים ולתיקונם.

מזכיר הקיבוץ טען, מציין השופט, כי פינוי מוט הברזל ניתן היה להיעשות במסגרת האמצעים העומדים לרשותו, על ידי חצרן הקיבוץ. מכאן, שניתן היה לנקוט אמצעים כדי למנוע נזק מהמשתמשים במדרכה, ובעיקר מהולכי הרגל.

השופט מוצא כי כפר-חרוב אחראי לתאונה, כי הוא לא עשה ככל יכולתו לאיתור המפגע ולבירור נסיבות התאונה,
וכי אין לקבל את טענת הקיבוץ בדבר חוסר יכולתו לשלוט במעשים של ילדי המקום. לו היה מעיד החצרן, אומר השופט, ומתאר את דרכי עבודתו, או אם היו מוגשים מסמכים המתעדים את בירור המקרה על ידי כפר-חרוב - ניתן היה לקבוע אם אכן הקיבוץ לא התרשל.

השופט דוחה את התביעה נגד המועצה, ואף אינו מייחס כל רשלנות לתובע, בהיותו אורח בקיבוץ, שגם אם אכן לא שם לב לדרך ולמדרכה - עשה כן בחושבו שהמדרכה תקינה.

השופט פוסק לתובע פיצויים בסך 26,500 ש"ח, ומחייב את כפר-חרוב ואת ביטוח-חקלאי לשלם לתובע 5,800 ש"ח, הוצאות המשפט.