עורכי דין נוהגים לומר שזכייה בפסק דין "היא רק 50% מהעבודה". המאמץ הכרוך בגביית הסכום שנפסק בפסק הדין הוא, לעיתים, לא פחות משמעותי מכל התהליך כולו. רב התחכום שנוקטים חייבים, לפעמים, כדי להתחמק מחובת התשלום, במיוחד כשמדובר בחברות בע"מ. כדי להצליח בגבייה נחוצות מיומנות והתמחות בהליכים של הוצאה לפועל. הסיפור הבא, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה - ילמד ויוכיח זאת.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
אין מסמך תנאי העסקה? לא תקבל את הכסף
איך משכירים דירה בקיבוץ
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

אך קודם לכן, נבהיר מושג חשוב בתחום דיני החברות. "חברה בע"מ (בעירבון מוגבל)" היא אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה, ויש לה זכויות וחובות משל עצמה. בינה לבין בעלי מניותיה חוצץ "מסך התאגדות", המפריד בין הזכויות והחובות של החברה לבין הזכויות והחובות של בעלי המניות שלה.

אם החברה חייבת כספים - זהו חוב שהחברה חייבת לפרוע אותו ולא בעלי המניות שלה. קיימות נסיבות בהן רשאי בית המשפט לבצע "הרמת מסך" ולייחס חוב של החברה לבעלי המניות. אלה הם מקרים בהם השימוש בחברה-בע"מ נעשה כדי להונות או לקפח נושה, או כדי להימלט מהחובה לשלם חוב.

סיפור המעשה: מחצבות קיבוץ בית אלפא סיפקו חומרי חציבה לחברה בע"מ.זו נתנה לקיבוץ המחאה על סך 317,180 ש"ח בתמורה לחומרים שקיבלה. בעל החברה (האדם הפרטי) חתם גם על ערבות כלפי הקיבוץ, לפיה הוא ערב לפירעון ההמחאה. ההמחאה הוצגה על ידי הקיבוץ לפירעון, אך לא כובדה בבנק. אותו אדם, יש לומר, אינו בעל המניות בחברה. בעלת המניות היא אשתו, אך הוא זה שביצע את עבודות החברה, והוא שהיה בעל השליטה בעסקיה.

הקיבוץ לא הצליח לגבות את סכום החוב, ולכן שכר חוקרים שגילו כי אותו אדם והחברה שלו ממשיכים לעבוד באמצעות חברה בשם אחר. משכך, ביקש פרקליט הקיבוץ, עו"ד אופיר פדר, להרים את מסך ההתאגדות בין שתי החברות כדי שיוכל להטיל עיקולים על נכסי החברה ועל כספים המגיעים לה מלקוחותיה, וזאת לפירעון החוב אל הקיבוץ.

הערכאות המשפטיות אישרו את הרמת המסך, ובית משפט השלום קבע כי אחד מבעלי המניות בחברה השנייה, שמחזיק 49% בחברה, ודרך מקרה הוא גם האחיין של הבעלים של החברה הראשונה, אינו אלא "שותף פיקטיבי" בעסקי החברה, וכי "בעל המניות ביקש להסתתר מאחורי האחיין שלו, כדי להתחמק מתשלום החוב כלפי הקיבוץ".

בית המשפט מצא כי יש הצדקה להרמת מסך ההתאגדות. בפני בית המשפט המחוזי מערערת החברה השנייה, באמצעות עו"ד עבדאללה חליל, על הרמת המסך, שמשמעותה האופרטיבית היא שהקיבוץ יכול לעקל לטובתו 49% מהכספים המגיעים לה מלקוחותיה.

השופט יגאל גריל, ראש הרכב הערעור, בבית המשפט המחוזי בחיפה, דוחה את הערעור ומסביר כי בהתאם לחוק החברות, רשאי בית משפט לייחס תכונה או חוב של בעל מניה לחברה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן.
זוהי, למעשה, קובע השופט בפסיקה לא-שגרתית, "הרמת מסך חלקית, באופן נקודתי ביחס לבעל מניות מסוים".

השופט דוחה את ערעורה של החברה ומפנה אותה להוצאה לפועל, כדי לדון שם במשמעות העיקול לגבי המשך פעילותה העסקית.

השופטת יעל וילנר, היושבת בהרכב הערעור, מציעה קונסטרוקציה משפטית נוספת. משחתם בעל החברה על ערבות לטובת קיבוץ בית-אלפא, היא אומרת, הוא הפך לחייב באופן אישי כלפי הקיבוץ לגבי סכום ההמחאה שחזרה -
מכאן שרשאי הקיבוץ לגבות את החוב מתוך נכסיו האישיים. משקבע בית המשפט כי בעל החברה עצמו הוא הבעלים של הזכויות בחברה - הרי זכויותיו אלה ניתנות למימוש, והקיבוץ זכאי להיפרע מהן.

השופט עודד גרשון מציע לקבל את הערעור, אך נותר בדעת מיעוט. סוף דבר, הערעור נדחה והחברה מחויבת לשלם לקיבוץ בית-אלפא 8,000 ש"ח הוצאות משפט. מאחר שקודם לדיון הפקידה החברה בקופת בית המשפט פיקדון כספי להבטחת תשלום ההוצאות, פוסק בית המשפט להעביר את הסכום שנפסק מתוך הפיקדון, ולהחזיר את היתרה לחברה - אך פרקליטו של הקיבוץ היה זריז, והטיל על יתרת הפיקדון עיקול לטובת הקיבוץ.

גילוי נאות: כותב שורות אלה משמש גם בתפקיד יו"ר בקיבוץ בית־אלפא, אך לא היתה לו כל מעורבות אישית בהליך המשפטי.