עוזבת גבולות הגישה לפני כשנה תביעה נגד קיבוצה-לשעבר. מדובר היה בתביעה לפיצויים בסך 155 אלף ש"ח שתבעה אישה שעבדה, עת היתה חברת הקיבוץ, בתפקיד גננת במערכת החינוך בקיבוץ, ולאחר מכן במועצה האזורית.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
האון: שרמן וזהבי הגישו תלונה למבקר המדינה
חולתה: הקיבוץ תבע שני חברים על לשון הרע
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

לטענתה - בתביעה שהגישה לבית המשפט באשדוד באמצעות פרקליטיה, עורכי הדין גבי מיכאלי ועודד זאובמן - עת ביקשה להסדיר את זכויותיה לקראת יציאה לפנסיה, גילתה להפתעתה כי "במהלך השנים האמורות דיווח הקיבוץ כאילו היתה בחופשה ללא תשלום" ועל כן לא נלקחו שנים אלה בחישוב הוותק שלה ובתשלומי הפנסיה. לטענתה, במשך חמש מתוך שש שנים בהן היתה חברת הקיבוץ היא לא רכשה זכויות פנסיוניות וכן ותק, "עקב הדיווח הכוזב של הקיבוץ".

מתברר, אם כן, שהתביעה לא נדונה לגופה. הקיבוץ, באמצעות עו"ד גונן כהן, טען כי "התביעה התיישנה". השופט גיל דניאל, מבית משפט השלום באשדוד, אומר כי גם אם נכון שהתובעת עצמה לא ידעה על כך שחסרות לה שנות הוותק הנוגעות לעבודתה בתחום החינוך במהלך שנות חברותה בקיבוץ, הרי שעדיין חלה התיישנות על התביעה.

"אי-ידיעת העובדות המהוות את עילת התביעה, אינה מספקת לצורך הארכת תקופת ההתיישנות" (אותן שבע שנים שבמהלכן יש להגיש את התביעה), קובע השופט, ואומר כי יש לבחון אם יכולה היתה התובעת,
בזהירות סבירה, לגלות עובדות אלה, אם לאו. יש גם לתת את הדעת לפרק הזמן הארוך מאוד שחלף משנת 1988, המועד בו עזבה את הקיבוץ, ועד למועד הגשת התביעה.

בתקופה ארוכה זו, מציין השופט, "יכולה היתה התובעת לברר, אילו רצתה, את שנות הוותק שנצברו לזכותה, ולגלות כי חלק מהשנים בהן היתה חברה בקיבוץ לא נרשמו כשנות ותק לצורכי החישוב הפנסיוני. לא היתה כל מניעה לכך שהתובעת תברר, בכל עת, במשך כל השנים שחלפו, את העובדות הרלוונטיות, אילו רצתה, וזאת בדרכים פשוטות, כגון בפנייה למשרד החינוך. במצב דברים זה", פוסק השופט, "חלה התיישנות של עילת התביעה".

השופט דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לקיבוץ 2,500 ש"ח בעד הוצאותיו המשפטיות.