הליכים פרוצדורליים מוקדמים בבית המשפט מגלים, לעיתים, לא-מעט על טענות התביעה המהותיות של התובעים בהליך המשפטי, כמו גם על טענות ההגנה של הנתבעים.

עוד עניינים משפטיים מקיבוצים:
רביבים: בוטלה הרשעה על חוק עובדים זרים
מותר להשכיר דירה בקיבוץ? לא בטוח!
עוד עניינים משפטיים וסיפורים קיבוציים בעמוד הפייסבוק של "ידיעות הקיבוץ"

ההליך הפרוצדורלי של בקשה לגילוי ועיון במסמכים הנמצאים בידי הצד האחר, המתקיים קודם לבירור התביעה, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, הן "מסמכים מזיקים" שיכולים לפעול דווקא לרעת מי שמבקש לעיין בהם, והן "מסמכים מועילים" שתוכנם עשוי לתמוך בגרסה של מבקש הגילוי.

נקודת המוצא היא גילוי מרבי וחשיפת האמת. כך אומרת השופטת רבקה איזנברג, מבית משפט השלום בקריית שמונה, בתביעת לשון הרע שהגישו קיבוץ חולתה ומנהל הקהילה שלו, בשנת 2010, באמצעות עו"ד לארי גולדשטיין, נגד שניים מחברי הקיבוץ.

השופטת מוסיפה כי יש להבחין בין הזכות הדיונית הזו, של הנתבעים-חברי הקיבוץ, לגילוי המסמכים, הקיימת מכוח "תקנות סדר הדין האזרחי", לבין זכותם היסודית, כחברי הקיבוץ, לעיין במסמכים מסוימים, פרוטוקולים ואחרים, של קיבוץ חולתה, מכוח פקודת האגודות השיתופיות. אם נמנעה מהנתבעים זכות העיון שלהם, כחברי האגודה - הם רשאים לנקוט בנפרד הליכים בקשר לכך, לפי דיני האגודות השיתופיות, ואין קשר בין זכותם זו לבין הליך גילוי המסמכים בבית המשפט.

העילה להגשת תביעת הדיבה, אומרת השופטת, נוגעת לשני פרסומים שביצעו הנתבעים. בראשון, "הואשם הקיבוץ במעשים אסורים לאורך שנים שלא על פי חוק וסדר... וכי קבוצה קטנה השתלטה על הקיבוץ ועושה ברכוש, בכספים ובכבודם של האנשים כראות עיניה", ובשני "התייחסו הנתבעים באופן ספציפי לפעולות מנהל הקהילה, במניעת סיוע המגיע להם, לטענתם, בשל מחלת הבת שלהם. לפי הפרסום נמנע מהם הסיוע כתוצאה ממלחמתם לטיהור המידות והמנהל בתוך הקיבוץ".

בכתב ההגנה טענו הנתבעים, באמצעות עו"ד פנינה ולרי, כי התביעה הוגשה נגדם "רק משום שהעזו לעמוד על זכותם לקבלת עזרה מתוך 'הקרן לעזרה הדדית במחלות קשות' למימון הטיפול בבתם". הם הוסיפו שהקיבוץ "מתחמק מדיווח על אודות כספים שנאספו בקרן מגבייה חודשית מחברי הקיבוץ", וטענו ל"אי סדרים בקרן".

במסגרת הדיונים המוקדמים פנו הנתבעים בבקשה לבית המשפט להורות לקיבוץ למסור לעיונם שורה של מסמכים. הם הסבירו כי מסמכים אלה נחוצים כדי להוכיח הגנת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום, ויאפשרו להם לחשוף אי-סדרים הקיימים בניהול כספי הקיבוץ. הקיבוץ סירב לכך, בטענה שהמסמכים אינם נוגעים לתביעה.

השופטת מוצאת כי מסמכים שיש בהם קשר לניהול הקרן ופעילותה אכן רלוונטיים לטענות ההגנה של הנתבעים בדבר אי-סדרים והעלמת כספים מכספי הקרן, וכי לכן יש לאפשר את גילוים לנתבעים. לעומת זאת, אין זה כך באשר למסמכים הנוגעים לנושאים כלליים אחרים שאינם מוגדרים. לפיכך מורה השופטת לקיבוץ להעביר לנתבעים את המסמכים הנוגעים לקרן וגם את הסכם ההעסקה של מנהל הקהילה, לגביו הם טוענים כי
"עשה שימוש לרעה בתפקידו ופעל ללא סמכות".

בנוסף, היא מתירה לחברים-הנתבעים לקבל דוחות הנהלת חשבונות ביחס לקרן ולכספים שגובה הקיבוץ במסגרתה, פרוטוקולים של ישיבות ועד ההנהלה בקיבוץ בהם נדונה פעילות הקרן או פנייה של חבר לקבל סיוע מהקרן, וכן את הדיווחים השנתיים לרשם האגודות השיתופיות, המתייחסים לקרן.

עוד קובעת השופטת מועדים לגבי הגשת העדויות של הצדדים. אך משהגיע המועד לכך, לאחר חודשים מספר, מוסיפים וטוענים הנתבעים כי קיבלו מסמכים לא-קריאים ולכן הם מבקשים ארכה להגשת עדותם בכתב. השופטת מבקרת ההתנהלות זו, לפיה המתינו הנתבעים עד שהודיעו כי המסמכים שקיבלו אינם קריאים. יחד עם זאת, כדי לא לפגוע ב"זכות הגישה שלהם לערכאות", היא מאריכה את המועד להגשת העדויות, ומחייבת את החברים לשלם לקיבוץ 1,200 ש"ח בעד הוצאותיו.